שנת תש"ע | שבת פרשת תצוה

פרשת השבוע: "קול (כל) ישראל"

הציווי על עשית המעיל:

"וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת:... וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב..." (שמות כ"ח לא-לג)

מסתיים בפסוק הבא:

"וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת" (שם לה).

נשאלת השאלה קולו של מי ישמע ולאיזה מטרה?  כדי להסביר פסוק זה נשתמש גם במגילת אסתר.

הרשב"ם, נכדו של רש"י, מסביר כי קולו של המעיל באמצעות הפעמונים ישמע, כאשר הכהן הגדול יתקרב אל הקודש. אז ידעו כל הנוכחים שם, כי הגיע זמן הציווי של:

"וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל"  (ויקרא ט"ז  יז).

לפי זה, מטרת הציווי היא להגן על מי שמצוי שם כדי ש"לֹא יָמוּת".

'אבן עזרא' לעומתו מסביר כי קולו של הכהן הגדול ישמע ותפילותיו תתקבלנה ברצון, אם יבוא אל הקדש בבגדי הכהונה, אין קשר דווקא אל הפעמונים.

הרמב"ן, כמה דורות מאוחר יותר, פירש כי הקול הוא קול הפעמונים. הכתוב בא לענות על התמיהה מה תפקיד הפעמונים? הרי אין זה נהוג לשים פעמונים על בגדי שרד. התשובה שהתורה נותנת היא "וְלֹא יָמוּת".

השמעת הקול בפעמונים משמעותה נטילת רשות להכנס אל הקודש שהרי "הבא בהיכל מלך פתאום, חייב מיתה בטכסיסי המלכות, כענין אחשורוש". כמו שמפורש במגילת אסתר:

"כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" (ד' יא).

הרמב"ן מביא פירוש נוסף בשם חכמי האמת,  כי המטרה בהשמעת הקול היא לדאוג שגם המלאכים לא ישארו בקודש - בהיכל, בזמן שהכהן הגדול נכנס לשם לעבודתו. לפי פירוש זה, הביטוי "וְלֹא יָמוּת" מתפרש כדי להגן עליו מפני המלאכים - "שלא יפגעו בו מלאכי אלהים".

פירושו הראשון של הרמב"ן קשור גם להדרכה מוסרית של חז"ל. וז"ל המדרש: "אמר רבי שמעון בן יוחאי ד' דברים הקדוש ברוך הוא שונאן אף אני איני אוהבן ... והנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לתוך ביתו של חבירו רב אמר ... ואל תכנוס לבית פתאום ... על שום ונשמע קולו" (ויקרא רבה פרשת אחרי מות פרשה כא).

החזקוני מחדש: "ונשמע קולו כדי שידעו זמן העבודה ובכך יכוונו לבם לאביהם שבשמים". מטרת השמעת הקול היא כדי שאלה שנשארו בחוץ יוכלו לדעת מתי לכוון ולהצטרף אל הכהן הגדול שנכנס פנימה.

גם האברבנאל בפירושו הראשון מסביר כי מטרת השמעת הקול היא לעורר כוונה. אבל לדעתו המטרה היא לעורר את כוונת הכהן הגדול ולעוררו "יעירהו להתבונן שהוא בקדש .. ובזה יחיה ולא ימות". לעומת זאת בפירושו השני מסביר הוא כי השמעת הקול נועדה לעדכן את הנשארים בחוץ במצבו של הכהן הגדול וז"ל: "ואפשר לומר שהי' השמעת קול הפעמונים כדי שידעו מבחוץ כי הכהן חי כי אלו היה מת לא היו נשמעים ... וכאשר לא היו שומעים פסיעותיו היו יודעים שהוא בחטאו מת (כמו בימי בית שני).

נסיים את  דברינו לשבוע זה בשלשה דרושים נוספים:

הירושלמי דורש את השמעת הקול בדרך זו: "ונשמע קולו יבא קול ויכפר על קול ההורג נפש (בשגגה), לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה מיתת כהן גדול". אם כך, קול הפעמונים מכפר על רוצחים בשוגג ובזכות זה הכהן הגדול שהיה אמור לכפר במיתתו על הרוצחים "וְלֹא יָמוּת" (יומא פרק ז ה"ג).

ה"כלי יקר" מחדש כי קול הפעמונים מכפר על מי שקשור  ללשון הרע ובזכות זה לא ימותו. שהרי חז"ל לימדונו "כי לשון הרע תלתא קטיל" (ערכין טו ב)".

בעל ה"דגל מחנה אפרים" (רבי משה חיים אפרים, נכדו של ר' ישראל בעל שם טוב) מסביר כי קול הפעמון רומז "על פושעי ישראל שהם מלאים מצוות כרימון (עירובין י"ט א) וכל תפילה שאין בה מפושעי ישראל אינה תפילה (עיין כריתות ו' ב) ... ואז ונשמע קולו בבואו אל הקודש היינו שאז תפילתו נשמעת כשיהיה בצירוף פושעי ישראל".

דווקא בערב שבת זכור, נזכור ונזכיר כי המלחמה בעמלק, עליה נקרא בשבת זו, היא שבאה להנציח את הקביעה כי גם מי שהורג את "פליטי הענן" שלא מלו, מכריז מלחמה על הקב"ה, גם הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל. לכן, רק מי שמשתפם בתפילתו, תפילתו נשמעת.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר