שנת תש"ע | שבת פרשת ויקהל פקודי

חמדת הדף היומי: פסול רשע לעדות

                                                                                                                                            כא' - כז' אדר, סנהדרין כג-כט

(לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב)

השבוע בדפי הדף היומי, הגמרא עוסקת בפסולי עדות. ה"רשע" פסול לעדות. פסולו נלמד מהפסוק: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (שמות כ"ג, א). הגמרא מבארת מה הן העבירות שאדם העובר עליהם מוגדר כרשע ונפסל לעדות, מן התורה ומדרבנן. הראשונים נחלקו באשר לכללים העולים מן הגמרא.

לדעת הרמב"ם (הלכות עדות פרק י) אדם שעבר על איסור תורה שיש עליו חיוב מלקות או מיתה נפסל לעדות מן התורה. גם  אדם שעבר על איסור תורה שיש בו לקיחת ממון שאינו שלו, כמו גזל או הלוואה בריבית, על אף שאין על כך מלקות,  נפסל מן התורה. בדומה לכך, אדם שעבר על איסור דרבנן שיש עליו חיוב מלקות מדרבנן ("מכת מרדות") פסול מדרבנן. אדם שעבר על איסור דרבנן שיש בו לקיחת ממון שאינו שלו, כמו הלוקח ריבית דרבנן ("אבק ריבית"), פסול מדרבנן. אולם, על עבירה שאין בה לא מלקות ולא לקיחת ממון, משמע מהרמב"ם שאין אדם נפסל כלל ואפילו אם זו עבירה מן התורה.

מדברי בעלי התוספות (בבא מציעא עב עמוד א ד"ה שטר) נראה שהם חולקים על הרמב"ם. לדעתם, על כל עבירה מן התורה אדם נפסל לעדות. אולם, בעבירות דרבנן, רק על עבירה דרבנן שיש בה חמדת ממון אדם נפסל מדרבנן. אך על עבירה דרבנן שאין אדם משתכר על ידה אינו נפסל.

רבינו ירוחם (מישרים נתיב ב חלק ד) מביא דעת ביניים בין הרמב"ם לתוספות. על איסור תורה שיש בו מלקות אדם נפסל מן התורה. על איסור תורה שאין בו מלקות אדם נפסל מדרבנן. באיסורי דרבנן, רק על איסור שיש בו חמדת ממון אדם נפסל מדרבנן.

סיכום ופסיקה:

מוסכם על הראשונים שאדם שעבר על איסור מן התורה שיש בו לקיחת ממון או שיש עליו חיוב של מלקות או מיתה שהוא נפסל לעדות מן התורה. כמו כן מוסכם שאדם שעבר על איסור דרבנן שיש בו חמדת ממון שהוא פסול מדרבנן. לגבי יתר המקרים,  הרמ"א פסק (חושן משפט לד, ב-ג) כדעה שהובאה ברבינו ירוחם שהעובר על איסור תורה שאין עליו חיוב מלקות פסול מדרבנן. לגבי איסורי דרבנן, המחבר (שם, ג) כתב באופן כללי שהעובר על איסור דרבנן נפסל מדרבנן. הפתחי תשובה (סעיף קטן ז) הביא שיש שפירשו כוונתו כמו הרמב"ם שרק באיסורי דרבנן שיש עליהם חיוב מכת מרדות (או שיש בהם חמדת ממון כנ"ל) נפסל. הרמ"א הביא את דעת התוספות והרבינו ירוחם שרק העובר על איסורי דרבנן שיש בהם חמדת ממון נפסל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר