English | Francais

Search


שנת תש"ע | שבת פרשת ויקרא

חמדת הדף היומי: דין מרומה (לב עמוד ב)

הרב עופר לבנת

                                                                                                         

                        כ"ח אדר – ה' ניסן, סנהדרין ל-לו

(לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב)

 

השבוע בדפי הדף היומי, אנו מתחילים ללמוד את הפרק הרביעי במסכת סנהדרין הפותח בנושא של ההבדלים בין דיני ממונות לדיני נפשות. הגמרא (דף לב) מסבירה כי מדין תורה, בין בדיני ממונות ובין בדיני נפשות, חובה על הדיינים לדרוש ולחקור את העדים על מנת לברר האם עדותם אמת. אמנם, חכמים תקנו לא לדרוש ולחקור את העדים בדיני ממונות כדי לא לנעול דלת בפני לווין. פירוש הדבר, שאם אדם יידע שיהיה לו קשה לתבוע את כספו בבית דין כיוון שהדיינים ידרשו ויחקרו את עדיו, הוא לא יסכים להלוות. לכן, חכמים תקנו שהדיינים לא ידרשו ויחקרו את העדים בדיני ממונות. זו דוגמה לדרכם של חכמים שהיו רגישים למצבם של הנזקקים לאשראי, בעיה שיכולה להכביד גם על העשירים בעת מצוקה של תזרים מזומנים.

הגמרא אומרת, שגם לאחר תקנה זו, אם יש חשש שה"דין מרומה", הדיין צריך לדרוש ולחקור את העדים, אף בדיני ממונות. פירוש הדבר, שאם הדיין חושד שיש רמאות בדין שלפניו, עליו לדרוש ולחקור את העדים. הראשונים הקשו סתירה לגמרא זו מן הגמרא במסכת שבועות (ל עמוד ב) שם מבואר שאם הדיין רואה שהדין מרומה עליו להסתלק מן הדין. נאמרו מספר תירוצים בראשונים ליישב סתירה זו.

התוספות (סנהדרין לב עמוד ב ד"ה כאן) מתרצים שאם הדיין יודע שהדין מרומה עליו להסתלק מן הדין, אך אם הוא רק חושד, עליו לדרוש ולחקור. הרמב"ם (סנהדרין כד, ג) פוסק שכאשר הדיין חושד ברמאות עליו תחילה לדרוש ולחקור כפי שדורשים וחוקרים בדיני נפשות. אם לאחר הדרישה וחקירה הוא משוכנע שאין רמאות, עליו לפסוק את הדין. אולם, אם גם לאחר הדרישה וחקירה הוא עדיין חושד שיש רמאות ושמסתירים ממנו דברים, עליו להסתלק מן הדין.

לרא"ש (סנהדרין ד, א) שיטה נוספת. לדעתו, ההבדל בין הגמרות תלוי במי הדיין חושד ברמאות. כאשר הדיין חושד שהתובע רמאי, עליו להסתלק מן הדין ובכך יפסיד התובע. אולם, כאשר הנתבע הוא החשוד כרמאי, הרי אם הדיין יסתלק מן הדין הנתבע ירוויח מכך. לכן במקרה זה על הדיין לדרוש ולחקור עד אשר יוכל להוכיח ולבטל את רמאותו של הנתבע.

 

סיכום ופסיקה:

השולחן ערוך (חושן משפט טו, ג-ד) משלב בין שיטת הרמב"ם לשיטת הרא"ש. הוא פוסק שכאשר הדיין חושד ברמאות עליו תחילה לדרוש ולחקור כפי שדורשים וחוקרים בדיני נפשות. אם לאחר הדרישה וחקירה הוא עדיין חושד שיש רמאות, אם הוא חושד שהתובע הוא הרמאי, עליו להסתלק מן הדין. אולם, אם הוא חושד שהנתבע הוא הרמאי, עליו להמשיך לדרוש ולחקור כדי לבטל את רמאותו.

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

לע"נ

הרב אשר וסרטיל ז"ל

נלב"ע ט' כסלו תשס"ט

 

לע"נ

רבי יעקב ז"ל

בן אברהם ועיישה סבג

 

site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.