שנת תשע"א | שבת פרשת האזינו

פרשת השבוע: יש שכר, מתי?

ראש השנה הוא יום הדין, כך מפורש בתורה ובדברי חז"ל. מאידך גיסא, ידוע ומפורסם מאמר חז"ל כי "אדם נדון בכל יום".

בתוספתא מובאות שתי הדעות כחולקות וז"ל:

"הכל נידונין בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכפורים דברי ר' מאיר ר' יהודה אומ' הכל נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג על המים וגזר דינו של אדם נחתם ביום הכפורים ר' יוסה אומ' אדם נידון בכל יום שנאמ' ותפקדנו לבקרים" (ראש השנה פרק א הלכה יג).

קולמוסים רבים נשתברו כדי להסביר מדוע לא חייבת להיות כאן מחלוקת ושתי הדעות יכולות לדור יחד בכפיפה אחת.

בהמשך לדברינו בשבועות האחרונים, נציע הסבר אחד ואחריו הסבר נוסף בכיוון אחר.

ההסבר הראשון שנציע - האדם נידון בראש השנה כחלק מן הכלל ולא כאדם פרטי. לכן אנו יכולים להרשות לעצמנו לאכול ולשתות ולשיר ביום הדין כי לכלל יש הבטחה שיצא זכאי.

ונעבור להסבר נוסף - האמונה והמסורת כי ראש השנה הוא יום הדין, הם תוצאה ישירה של עקרי האמונה בבחירה חופשית וממילא בשכר ועונש. לכן חייב להיות דין בו נקבע האם אדם ראוי לשכר או ח"ו לעונש על בחירותיו ומעשיו. רבים האנשים המפרשים את עיקרון האמונה בשכר ועונש, שהוא כולל שכר מיידי ועונש מיידי. יש המוסיפים טעות על טעות ומרשים לעצמם להצביע על מכה מסוימת כעונש על חטא מסוים.

עיון במקורות והשכל הישר מביאים למסקנה אחרת לגמרי. נדגים זאת ממקרה שארע בתקופת הנביאים.

אליהו ואלישע ניסו להחזיר את העם בתשובה ולהשיבם מן הדרך בה הלכו מלכי ישראל, בימי בית עמרי, אחאב ואיזבל. בית המלכות שנבחר כדי להחליף את בית אחאב היה ביתו של יהוא. המצב אליו נקלעה ממלכת ישראל כתוצאה מחילוף זה היה קשה מאוד. בית אחאב פיתח מאוד, באמצעות קשרי חיתון, את קשריו עם האימפריה הכלכלית של צור וצידון. איזבל הייתה "בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים" (מלכים א ט"ז לא). רמת חיים גבוהה מצד אחד וחוסן צבאי מצד שני, היו תוצאות ישירות של מהלך פוליטי זה. המחיר הרוחני גם הוא היה גבוה: "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ" (שם).

לעומת זאת בימי יהוא ובנו יהואחז שחיסלו את עבודת הבעל, היה משבר כלכלי ושבר צבאי שהביא לרעב נורא בשומרון. המסקנה של יהואחז הייתה כי יש לחסל את הנביא, את אלישע, שעמד מאחורי השינוי החיובי הגדול. וז"ל הכתוב:

"וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם". (מלכים ב ו' לא)

השכר הטוב על החזרה בתשובה לא הגיע ולכן אולי היתה זו טעות לחזור בתשובה...  

במבט לאחור אנו יודעים כי ממלכת ישראל קיבלה שכר גדול על מהפכת בית יהוא. בימי יהואש נכדו וירבעם השני נינו, הגיע עת קבלת השכר. זאת מפורש בנבואת יונה הנביא. וז"ל הכתוב:

"הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר" (מלכים ב י"ד כה).

לא תמיד השכר מגיע מיד, ההיפך הוא הנכון!  השכר והעונש אינם צמודים למצווה או לחטא ח"ו! השכל הישר גם הוא דורש זאת כיון שאחרת עקרון הבחירה החופשית היה נפגע אנושות.

הניסיון להצמיד מכה לחטא מסוים מסוכנת מאוד, מרחיקה רבים ואין לה בסיס רוחני.

יתכן וקביעת יום אחד בשנה לדין גם היא קשורה לעקרון של הרחקה בין המעשים ובין תוצאותיהם, כפי שהסברנו.

הבה נאחל לכל עם ישראל כי כל אחד יהיה נדון בתוך הכלל

ויותר ויותר יהודים יצטרפו לשורות המאמינים שיקבלו על עצמם את עקרונות האמונה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר