שנת תשע"א | שבת וישלח

פרשת השבוע: נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע

בדברינו לפרשת וישלח בשנים תשס"ג ותשס"ז, עמדנו על הקשר בין המעמד בשכם, המוזכר בפרשתנו (ל"ה א-ד), ובין המעמד בשכם המתואר בספר יהושע (פרק כ"ד) ומעמד הר סיני. טענו שם כי כשם שבמעמד הר סיני קיבל על עצמו עם ישראל את האמונה באל אחד, על כל המשתמע מכך, כך בשכם הצטרפו לאמונת היחוד כל הפוסחים על שני הסעיפים, הן בתקופת יעקב אבינו והן בתקופת יהושע בן נון. לכן שניהם, יעקב וגם יהושע, דורשים באותה לשון מאת המצטרפים אליהם:

 "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (בראשית ל"ה ב),

"וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם" (יהושע כ"ד כג).

בדברינו השבוע ננסה להבהיר מהי משמעות ההכרזה במעמד הר סיני":ַ

יִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כ"ד ז).

מה משמעות החזרה על הכרזה זו במעמד בשכם בימי יהושע:

"וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע" (יהושע כ"ד כד).

ננסה להסביר גם מה הלקח לדורנו אנו.

יציאת מצרים ומעמד הר סיני מהווים מודל לדורות, להליך הגירות הנדרש על פי ההלכה, מכל הרוצה להצטרף לעם ישראל. ההליך כולל מילה (לגברים), טבילה וקבלת מצוות. ננסה להבין באופן מעמיק יותר את משמעות קבלת המצוות בהליך הגיור.

נדגיש כי קבלה זו נדרשת לכתחילה מכל מתגייר ואין לוותר עליה לכל שיטות הפוסקים.

מחד, הכרזה מצד המתגייר כי הוא מוכן להצטרף לעם ישראל ללא קבלת מצוות, תמנע מבית הדין את המשך הליך הגיור ותמנע את קבלתו של המועמד כגר. לא זו אף זו, גם הכרזה על קבלת מצוות שיש בה הסתייגות מקבלת מצווה אחת ויחידה לא תאפשר גיור. כך מובא בגמרא:

"ת"ר: עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד - אין מקבלין אותו"

ובהמשך שם מובא:  

"ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים" (בכורות דף ל ע"ב).

מאידך גיסא, חז"ל דרשו כי אין ללמד נכרי תורה (סנהדרין דף נט ע"א) מהפסוק:

"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב"  (דברים ל"ג ד)

התירוץ הוא שאכן לכתחילה, המתגייר אמור להכיר רק מקצת מצוות קלות וחמורות קודם שהתגייר (רק אחרוני זמננו מצאו היתר להושיב את המתגיירים לשנת לימודים באולפן גיור לפני ההופעה בבית הדין, עיינו בשו"ת "במראה הבזק" ח"ב תשובה).

קבלת מצוות איננה תוצאה של לימוד מפורט ומעמיק במשך תקופה ארוכה, אלא דווקא הכרזה מראש, אני רוצה ומוכן להיכנס כיהודי להליך של לימוד תורה וקיום מצוות. זאת, גם ללא ידיעה מראש של הפרטים. זוהי הכרזה של  "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" - מוכנות לקבלת עול מצוות עוד לפני ההכרה של כל הפרטים.

כך היה בקבלת תורה בהר סיני, כך היה בימי יהושע, כך, כנראה, צריך לנהוג גם בימנו.

בפרשתנו מופיעה תמנע פלגש אליפז שנדחתה. תוצאותיה הקשות של דחייה זו מוסברות בידי חז"ל כך:

"תמנע בת מלכים הואי, (הייתה). בעיא לאיגיורי, (רצתה להתגייר) באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו. ... נפק מינה (יצא ממנה) עמלק, דצערינהו (שעשה צרות צרורות) לישראל. מאי טעמא - דלא איבעי (שלא היה) להו (להם) לרחקה" (סנהדרין דף צט ע"ב).

דווקא בפרשת וישלח נחזור ונתריע מפני האיסור והסכנה שבאי פתיחת הידיים והלב

כלפי מי שבא לחסות תחת כנפי השכינה ולהצטרף לעם ישראל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר