שאלה:
אב יהודי שמסר בנו מאמא גויה, לרופא גוי, למולו. וזאת, כדי לתת לבנו "הזדהות יהודית". ויגדל הילד ויגמל, ובהגיעו לגיל עשרים בערך ועמד על דעתו, בקש להתגייר כדת משה וישראל. וילך לאחד מבתי הדינים באיטליה, ויאמרו לו שמכיוון שערלתו הוסרה אינו טעון הטפת דם ברית ומספיק שיטבול לשם גירות בפני הב"ד. ויקם, וילך, ויעש, ככל אשר ציוה עליו הב"ד.
והנה הרמ"א מביא מחלוקת בסי' רסח סעי' א' בטבל קודם שמל. האם יש לסמוך על הטבילה ולדרוש ממנו הטפת דם ברית? האם ד"ז שנוי במחלוקת בין אשכנזים לספרדים? כיצד לנהוג הלכה למעשה?