** הערות:
[1]
במהדורות קודמות סומנה השאלה קנו.
1 ואף שיש אופנים, שבהם כתבו קצת פוסקים, דאין בית-דין כופין להוציא מי שאיסורו מטעם "שוויא נפשיה" (עיין ב"פתחי תשובה" אבה"ע סי' סח ס"ק ד וסי' קטו ס"ק לז), מכל מקום בוודאי שאין לנו לסייע לה לעבור על איסור דידה בהשאתה לכהן.

[2]
ואין לדון דבריה כמי שבאה לפנינו ואומרת "נבעלתי ולכשר נבעלתי" בלא ריעותא שנסתרה, דבזה יש לה "מיגו דאי בעי שתיק". שאני הכא שאיננה נותנת אמתלא (וממילא אינה חוזרת מזה) לכלל דבריה הראשונים: לעובדה שנסתרה ונבעלה, וממילא משמשים דבריה הראשונים כריעותא המצריכים טענתה הנוכחית. ובדומה כתבנו בגוף התשובה בטעם "ב" השני.

[3]
כתובות יד ע"ב ד"ה כמאן. וקצת נראה שב"כנסת יחזקאל" (סי' נו) חש לה. ועיין עוד ב"בית שמואל" (סי' ו ס"ק לא) שהביא את שני תירוצי התוספות. ואף שבמילתא דרבנן היה מקום להקל כלישנא קמא בתוס' (עיין ביאור הגר"א שהכריע להלכה כדעה זו שהובאה בשו"ע סי' ו סעיף יז כדעה בתרא), על כל פנים גם ללישנא קמא בעינן רוב אחד כשרים, כדברי שמואל (כתובות יד ע"א) "את לא תיעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים".

[4]
. רמב"ם הל' יבום פ"ג הל' ד.

[5]
"כנסת יחזקאל" סי' נו הנ"ל.

[6]
"דגול מרבבה" לשו"ע סי' ו סע' יז.

[7]
שו"ת רע"א סי' פה, בפסקים.

[8]
יבמות קיח ע"א ד"ה סד"א, ורע"א (פסקים פה) הביאו. אמנם ב"אחיעזר" (סי' ג) הביא דברי מהרש"ל שחלק על מהרש"א.

[9]
לפי הודאתה, שלא חזרה בה מזה. והדבר אף ניתן לבדיקה בביה"ח.

[10]
וגם אם תטען כן, בעי תרי רובי להתירה לכתחילה, לולא המיגו לתירוץ אחד בתוס'.

[11]
כן כתב ב"פרי השדה" (ח"ד סי' קב), הובאו דבריו ב"אוצר הפוסקים" (סי' מז סעיף ד).

[12]
כעין זה כתב ב"חתם סופר" (סי' יח) על אשה שהתעברה לזנונים, דמה דמהני בדיקה דידה - רק אם בדקוה בשעת מעשה. אך אם בדקוה רק אחר שנשתדכה לכהן, חיישינן שמא עיניה נתנה בו ומשקרת.

[13]
רמב"ם הל' איסורי ביאה פ"ד הל' י.

[14]
אכן, אִלו הייתה אומרת, בנוסף על מה שאמרה "הייתי מבולבלת", פחדתי לומר שהייתי מעוברת מיהודי, כי היו מאשימים אותי שהרגתי עובר יהודי, לזה חשבתי להעלים עובדא זו, אבל האמת היא שהעובר היה מיהודי, הרי זה היה יכול להיחשב לאמתלא המתקבלת על הדעת.

[15]
אך אין לדון שתיקתה כ"הוחזק ל' יום" דלא מהני אחרי זה אמתלא, דאין נחשב מוחזק על פי דיבורה, רק על פי מעשיה (שו"ת "פני יהושע" אבן העזר סי' א). וכאן אדרבה, מעשיה מראים (אם בכלל) הפוך, שמותרת לכהן, שהרי חיה בפריצות עמו!

[16]
עוד היה מקום לדון להתירה מצד מה שכתב בשו"ת "פני יהושע" הנ"ל, דאין "שוויא נפשיה" במה שאומר לפני עד אחד, ואפילו אמתלא אין צריך לחזור בה. אך גם ב"פני יהושע" נראה קצת שאינו מוכרע לו הדבר. ועוד, דעל כרחך נצטרך לומר דלא יקשה מן האומרת לבעלה "טמאה אני" - דכוונת ה"פני יהושע" רק למודה בפני עד אחד שאינו נוגע לו, ומשום שכלפי הנוגעים בדבר תוכל להכחיש העד, לכן אינה חוששת ומודה בדברים שאינם בפני העד. ויש לדמות המודה בפני הרב ומעונינת בפסיקתו בעניינה כמודה בפני הבעל.