** הערות:
[1]
המנהג מוזכר ברמז כבר בתשו' הרמב"ם (מהדורת בלאו סי' שלט ח"ב עמ' 610), וביתר בהירות בספר "מעשה רוקח" על הרמב"ם. ועיין עוד ב"הליכות תימן" מאת הרב יוסף קאפח (עמ' 125 – 127), "יהדות מרוקו הווי ומסורת" מאת רפאל בן שמחון (עמ' 393 - 394, 399 - 400 ו - 404 – 405). "חיי אדם", "כלולות" בעריכת הרב מנחם הכהן במנהגי העדות בסוף הספר וספר "נוהג בחכמה" מאת הרב יוסף בן נאים (עמ' קלא סעיף י).

[2]
"החנא" היא הכופר המוזכר בשיר השירים א, יד, ובמשנה מס' שבועות פ"ז מ"ז, יש לו ריח טוב ונעים. בעבר הרחוק השתמשו בו כבשמים, וכיום משתמשים בעליו לעשית עיסת החינא - לצביעה ולאיפור.

[3]
הרב יוסף קאפח, "הליכות תימן" עמ' 126 - 127, והוסיף לנו בעל-פה שבענייני יופי וחן כל מקום ומקום לפי מנהגו ו"על טעם ועל ריח אין להתווכח".

[4]
כך שמענו מהראשון לציון הגר"מ אליהו, ע"פ הגמ' הוריות (יב ע"א) וכריתות דף (ו ע"ב) "סימנא מילתא היא".

[5]
שמענו מהרב צמח מאזוז מרבני יוצאי תוניס, ומעין זה כתוב בספר "נוהג בחכמה", שמטעם זה המנהג לעשות את הטקס שבוע לפני החופה, והכלה לובשת בטקס לבן.

[6]
הראשון לציון הגרי"מ אליהו.

[7]
הראשון לציון הגר"מ אליהו, וכן הובא בספר "נתיבות המערב" מנהגי מרוקו, מאת אליהו ביטון (עמ' 128 הערה א), ע"פ המשנה (שבת פרק ב משנה ו) "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר".

[8]
כבר בתלמוד מוזכר ש"שלושה צריכים שימור - חולה, חתן וכלה" (ברכות נד ע"ב) וברש"י (שם): שימור - מפני המזיקין, חתן וכלה - "מקנאתו מתגרה בהם", ומסיבה זו נהוגים מנהגים רבים בקהילות ישראל שעניינם בשמירה על החתן והכלה, כגון: האיסור לחתן לצאת יחידי לשוק (רמ"א שו"ע אבן העזר סי' סד סעיף א) הקפות הכלה סביב החתן (עיין מאמרו של ד"ר אהרון ארנד ב"סידרא" ז' עמ' 5 - 11) ואולי אפי' מנהג שבירת כלי בעת החופה (עיין של"ה ח"ג פ' שופטים, מובא ב"טעמי המנהגים" עמ' תיב, ודלא כטעם המובא ברמ"א או"ח סי' תקס ס"ב שהוא להעלות זכר ירושלם על ראש שמחתנו - ועיין "סיני" פרק קיח, אב - אלול תשנ"ו "שבירת הכוס בחתונה" - פרופ' יוסי ויליאן). ועיין בן שמחון (הנ"ל, עמ' 387 והלאה). ומעין חשש זה חששו, להבדיל, גם אצל הנוכרים - הצבע האדום נתפס ע"י הערבים כמגרש מזיקין, ולכן נהגו לצבוע ידיהם ורגליהם של החתן והכלה בצבע החינא (Eduard Westermark, Ritual and Belief in Morocco), בקהילות מסוימות נתנו טעם זה - לגרש מזיקין, עיין בן שמחון (עמ' 390 ו 394) וכן ב"חיי אדם" (הנ"ל, עמ' 182), ועיין אצל בן שמחון (עמ' 391 בהערה 62) טעם נוסף. ועיין עוד "מנהגי ישראל" לפרופ' דניאל שפרבר (ח"א פרק ל) "השפעות חיצוניות מקומיות על מנהגי יהדות מרוקו" ובמקורות המצויינים שם בהערה 1.

[9]
בתשו' הרשב"א (ס' קסו, תיג ותתכה) פסק שאין לחוש משום דרכי האמורי אלא בדברים שהוזכרו במפורש בגמ' שבת (סז ע"ב), ואפילו לדברים שהוזכרו בתוספתא פ"ז בשבת אין לחוש, מכיוון שלא הובאו בגמ', וכן פסק החיד"א ב"שיורי ברכה" (סי' קעט אות ד) וה"בן איש חי" בשו"ת "רב פעלים" (יורה דעה ח"ב שאלה כט). ויש להוסיף שפעולות לגירוש שדים מובאות גם בגמרא (ברכות סב ועוד הרבה), ורק פעולות שנעשות כדי ליתן כבוד לשדים או בהקרבה להם, הן בכלל עבודה זרה ואביזריה (עיין "רב פעלים" שם תשו' ל).
אכן בתשו' מהרי"ק (שורש פח) והרמ"א (שו"ע יו"ד סי' קעח סעיף א בהגה), אוסרים משום חוקות הגויים, כל מנהג שהגויים עושים כחוק שאין לו טעם נגלה ברור, אך גם לדעתם נראה שאין לאסור, מפני שמדויק מן המהרי"ק, שאין לאסור אלא כשהיהודי עושה מנהג מסוים רק משום שהוא רוצה להתדמות להם, ובדרך כלל היהודים הנוהגים במנהג, עושים זאת מן הטעמים המובאים בגוף התשובה, וגם אם עושים זאת להרחקת מזיקין, יתכן שזה נחשב טעם נגלה ולא עשיה סתם כדי להתדמות לגויים. ומהרמ"א מדויק שהחשש כשאין טעם נגלה שהטעם הוא משום חוק עבודה זרה, וכאן ידוע שהטעם הוא להרחקת מזיקין וזה איננו עבודה זרה כנ"ל. אומנם בהג' הגר"א (שו"ע יו"ד קעח ס"ק ז) אוסר גם כאשר הגויים נוהגים מנהג מטעם נגלה אם היהודי לא היה מגיע למנהג זה מעצמו ללא העתקת המנהג מהגויים. (יתכן שמסיבה זו בטל הגר"א מנהג העמדת אילנות בביהכנ"ס בשבועות - עיין "סיני" (פרק קכ אב אלול תשנ"ז) "צמחיה בשבועות" לוי יצחק קופר) אך הקהילות הנוהגות מנהג זה יכולות לסמוך על כל האמור לעיל ועל מסורת אבות. וכן הורו הראשל"צ הרב מרדכי אליהו , והרב יוסף קאפח שאין במנהג זה שום חשש איסור. ונסיים בדברי ה"חוות יאיר" (סי' רלד): "ולעניין הלכה למעשה נראה דכל מה שנתפשט אצל הנשים מנהג, הנח לישראל דמסתמא נודע בניסיון והורה להם מורה להתיר, ולכן אין לאסור מה שמקיפין לילד שאחזתו חמה ונולדו בו סימני אבעבועות טרם שנראו את נקבי גופו בטבעת שהסירו מאצבע המת, וכן כל כה"ג".

[10]
הערת הרב נחום אליעזר רבינוביץ: כל מנהג שהתקבל מדורי דורות, אע"פ שמקורו מעורפל, אין לחפש דרכים לפוסלו. עיין עוד בנושא זה בתשובה הקודמת.