** הערות:
[1]
עירובין (סב, א).

[2]
כמובן שמדובר במקום שיש בו גם פתרון לבעיית הטלטול בכרמלית על ידי הפיכתה לרשות היחיד באמצעות צורת הפתח.

[3]
הפרטים מבוארים בשו"ע או"ח (סימן שפב).

[4]
סימן שפב, סעיף יג.

[5]
ב"י (סימן שפב, ד"ה ומ"ש אם נשאר לו).

[6]
מפורש בגמרא (עירובין סה, ע"ב) שאם המשכיר יכול לסלק את השוכר מהדירה, אפשר לשכור רשות מהמשכיר. הרשב"א (עבודת הקודש בית נתיבות ש"ד פ"ג) חידש, שהוא הדין אם יש למשכיר רשות להניח כלים בעל כרחו של השוכר, וכן נפסק להלכה בשו"ע (סימן שפב סע' יח). וראה "במראה הבזק" (ח"ד תשובה מד הרחבה בענין 'תפיסת יד').

[7]
שו"ע (או"ח סימן שצא, סעיף א). מקור האפשרויות דלהלן הוא בשו"ת הריב"ש (סימן תכז, הובא בהרחבה בב"י על אתר). הט"ז הבין בריב"ש שלהלכה הוא דוחה את האפשרות השלישית, אך שאר האחרונים חלקו עליו וכן פסק ב"משנה ברורה" (שם ס"ק יב).

[8]
כתב הריב"ש בתשובה (סימן תכז) "והממונה שלו כמוהו שהרי גם הממונה יכול מטעמו להניח כלי האדון בביתם וא"כ חזר הוא להיות בעד האדון ומטעמו כשכירו ולקיטו של כל אחד ואחד". דברי הריב"ש הובאו בב"י (סוס"י שצא) ובמהרי"ט (ח"א סימן צד). מדבריהם עולה שאין צורך לשכור רשות ישירות מהשלטון, אלא אפשר גם מאחד הפקידים, ובלבד שגם לפקיד יש את סמכות השימוש בעל כרחם של התושבים. כעין זה כתב בעל ה"חיי אדם" (כלל עה אות כב ונשמת אדם שם) 'דבעינן שלוחו ומשרתו שרגיל להטפל בעבודתו של שררה' ולכן ניתן לשכור מאנשי המשטרה, אבל לא מאנשי הצבא. ה"משנה ברורה" פסק את דברי ה"חיי אדם" אלו להלכה (סימן שצא ס"ק יח). כן גם עולה מדברי "ערוך השולחן" (סימן שצא, סעיף ד), שפסק שאין לשכור רשות מבתי המשפט או מבתי השוטרים, אף שודאי הם פקידים של השלטון. (אמנם, יש לתמוה, מדוע לשיטתו, לא ניתן לשכור רשות מ"בית השוטרים", ושמא בזמנו, לא היתה לשוטרים יכולת שימוש בבתי התושבים וצ"ע).
אכן, בשו"ת "ישועות מלכו" (סימן לא), וכן בשו"ת "זקן אהרון" (ח"א סימן כב) כתבו שניתן לשכור גם מפקידים שאין להם סמכות בכל בתי העיר, כיון שהם ממונים מטעם השלטון, אשר לו יש סמכות זו, וכתבו שכן המנהג. ה"זקן אהרון" מוסיף וכותב שכאשר "ראשי הקהילה והרבנים ממונים מטעם המלוכה" ניתן לשכור רשות גם מהם. וראה להלן.
יש להדגיש, שלכו"ע, אי אפשר לשכור את כל דירות הנכרים בעיר, ממי שיש לו רשות להניח חפצים בבית השר, ראה שו"ע הרב (סימן שצא סעיף ד), "נתיבות שבת" (פרק לז הערה פח).

[9]
בעל "ערוך השולחן", שם, כתב שכיום יש לשכור מהשלטון העירוני מכיון "שע"פ פקודתם נעשים בניני הבתים והחצרות". נראה שכונת בעל "ערוך השולחן" היא כמו שכתב בעל ה"שואל ומשיב" (מהדו"ת ח"ב סב): "ודאי דמועיל השכירות מאדוני העיר כיון שיש להם רשיון לקלקל ולהשחית אף גוף הבתים לנוי ולצרכי העיר". נראה שבעל ה"משנה ברורה" לא יחלוק על כך שניתן לשכור מראש העיר, אף שלא הזכיר אפשרות זו (וכן משמע קצת מלשונו בסימן שצא יא). וראה בחזו"א (או"ח סימן פב ט) לגבי "שומרי החצר" וכן ב"משנה הלכות" (חט"ו סימן קלב). למעשה, שמענו בשם הרב מרדכי וויליג, שזו הסיבה למנהג היום לשכור מראש העיר, משום שיש לעיריה סמכות להפקיע נכסים. על הסמכויות השונות של השלטון במדינות שונות בנושא זה, ראה: http://en.wikipedia.org/wiki/Eminent_domain

[10]
להלכה נפסק בשו"ע (סימן שצא סעיף א), על פי דברי הריב"ש, שאפשר לשכור רשות מהשר, "שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם". ב"ביאור הלכה" (ד"ה שלא מדעתם) הביא את דברי ה"חכם צבי" (סימן ו) שכל זה רק בשר שיכול לעורר מלחמה כשירצה, אבל בשר שצריך את הסכמת אנשי העיר לכך, הרי שבשעת שלום אין לו רשות בבתי בני העיר, ולכן אי אפשר לשכור ממנו רשות. למעשה, הגרש"ז אויערבך ("אורחות שבת" חלק ג' פרק כח הערה קמח), הקל בדבר, על פי שו"ת "גינת ורדים" (כלל ג סכ"ב), משום שביד השלטון ליצור מצב של שעת חירום, שאז יש לו סמכויות נרחבות אף בבתי התושבים. נראה, שאף שנימוק זה נכון ביחס לפעולות שיטור ואכיפה, הרי שביחס לפעולות צבאיות, לכאורה, הוא אינו שייך, וברוב המדינות הדמוקרטיות, אין ביד השלטון לעורר 'מצב חירום' מבחינה צבאית, כך שיתאפשר לחיילים להכנס לבתי האזרחים. הדברים אמורים בפרט בארצות הברית, ששם הזכות של אזרח למנוע מחיילים שימוש בביתו מעוגנת בחוקה (התיקון השלישי לחוקת ארצות הברית).
יש להעיר, שבספר 'אורחות שבת' (שם) הובאה דעת הרב יוסף שלום אלישיב, "שהיות ולפי חוקי השלטונות הנוהגים עתה אין לשלטון סמכות להניח חפצים ברשויות של התושבים, ולכן אין אפשרות לשכור את רשות הנוכרים מהמשטרה או משאר זרועות השלטון ואין אפשרות לעשות עירובי חצרות בערים ובשכונות הגדולות".
לכאורה דבריו אלו קשים מאד. ראשית, ה"חזון איש" (או"ח סימן פב ט) נקט בפירוש, שדי בכך שיש רשות לשוטר העיר, להכנס שלא ברשות, ואין צורך בסמכות להשתמש שלא ברשות. "מעשים שבכל יום", ששוטרים נכנסים בלא רשות לבתי אזרחים לצרכים כאלו ואחרים. שנית, יש לשלטון סמכות להפקיע קרקעות כמו שבארנו בהערה הקודמת. שלישית, אף אם נאמר, שאין לשלטון כיום סמכות פעולה בבתי התושבים, הלא, יש לשלטון סמכות מלאה ברחובות עצמם, ועירוב החצרות יועיל לטלטול ברחובות, כמבואר בסעיף הקודם.

[11]
ראה "ערוך השולחן" (שצא ד): "ובערים הקטנות יש בכל מקום איזה ממונה מן המלכות שאליו יפנו כל ענייני העיר והוא מוסרם לעיר המחוז ושוכרים ממנו או משכירו ולקיטו וכשיש לו איזה מישראל שהוא כשכירו ולקיטו שוכרין ממנו ואז מותר לטלטל בכל העיר וגם בחצרות של הא"י דנעשית כל העיר כחצר אחת".

[12]
ראה לעיל הערה 8.

[13]
שו"ע (סימן שפב סעיף יב), "משנה ברורה" (שם ס"ק מא).

[14]
בשעת הדחק, ניתן לסמוך על מנהג העולם לשכור רשות מכל פקיד ממשלתי, כמו שהזכירו ה"ישועות מלכו", וה"זקן אהרון", שהובאו בהערה 8. יש אף לצרף את שיטות הפוסקים שמקלים בשעת הדחק גם בלי שכירות כלל. ראה "דעת תורה" למהרש"ם (סימן שפב סעיף א), וכן פסק להלכה בשו"ת "שבט הלוי" (ח"ו סימן מז): "בשעת הדחק גדול יש לצרף מה שכתב הגאון בית מאיר סי' שפב ס"כ לחדש דעד כאן לא אסרו חכמים לערב במקום גוי בלא שכירות אלא במקום דשייך לומר שאז קשה עליו ויצא... ועל פי זה, אע"פ שכתב (הבית מאיר) דחלילה לו לכתוב נגד סתימת הפוסקים המחמירים בזה, מכל מקום בשעת הדחק שאין הגוי או הישראל מומר רוצה בשום אופן להשכיר וגם אין מציאות לשכור משכירו ולקיטו ויאסר להם לטלטל ובודאי המוני עם יעברו ויטלטלו, שמ"מ טוב יותר לערב בלי שכירות מן הגוי".

[15]
"משנה ברורה" (סימן שפב ס"ק מח). כתב שלכתחילה אין לשכור ליותר מעשרים שנה.