שנת תש"ף | שבת פרשת ויקהל פקודי

פרשת השבוע: על איזונים בשעת נגף

פרשיית שמירת השבת והקריאה להבאת תרומות לבניית המשכן, פותחות השבת את הקריאה בתורה.

סדרן של הפרשיות וסמיכותן זו לזו מביאות לידי ביטוי את המתח בין החיוב לשמור שבת, ובין הצורך להמשיך את שגרת עבודת השם במשכן, גם בשבת.

מתחים מסוג זה, מלווים אותנו גם בימים טרופים אלה, כשכלל האנושות ובתוכה גם מנהיגי מדינת ישראל, מנסים לעצור את הנגיף והשפעותיו הקשות בעיקר על הקבוצות היותר חלשות.

נשתף את הציבור בכמה מסקנות ונושאים, שחלקם כבר מעשיים או שיתכן ויהיו מעשיים, ח"ו, בקרוב.

התנ"ך מלא באזהרות מפני פגיעה בחלשים. הגר היתום והאלמנה מייצגים את הקבוצות החלשות.

נביא דוגמא אחת מדברי הנביא ירמיהו:

כֹּה אָמַר יְקֹוָק עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה (כ"ב ג).

ההתגייסות הכללית למלחמה בנגיף, מבטאת רעיון יהודי שלא תמיד היה מקובל על כלל האנושות. החזקים צריכים להתגייס לטובת החלשים, גם כשמחיר גבוה נדרש לשם כך, זו התקדמות מוסרית מאוד משמעותית!

והלכה למעשה:

א.  אחד השיעורים הראשונים שעם ישראל קיבל מהרגעים הראשונים בהם פעל כעם חופשי, הוא הרעיון של - אסור לאגור! המן במדבר נלקט מדי יום, היה אסור לקחת יותר מהמזון הנצרך לאותו היום. זאת, גם כדי שיהיה מספיק לאחרים וגם כדי ללמד אותנו הלכות מוסר ובטחון. התנפלות חסרת מעצורים על חנויות המזון, בימים כאלה, מבטאת את ההיפך מכך.

ב.  אונאה במסחר הוא איסור קבוע. נוסף עליו בשעת מחסור, האיסור להפקיע מחירים. אסור לחָזָק, המחזיק בידו את המוצרים הנדרשים, להשתמש בחוקי ההיצע והביקוש, שאיזון ביניהם מבטא כלכלה בריאה, כדי לנצל את מצוקת החלש ולעשות 'עושר שלא במשפט', על ידי העלאת מחירים. מי שממונה על הנושא היא הממשלה, אבל חז"ל לימדונו שכאשר מדובר בענייני מצוה, החובה מוטלת על הפוסקים, תלמידי החכמים של הדור. הגמרא (סוכה דף לד ע"ב), מלמדת אותנו שכאשר נוצר מחסור בהדסים, והיה חשש שהסוחרים יעלו מחירים, שמואל הדיין (דור ראשון לאמוראי בבל), הוציא הוראה לסוחרים: "אשוו וזבינו, ואי לא - דרישנא לכו כרבי טרפון". כלומר, אל תעלו מחירים כי אם תעשו זאת אפסוק כרבי טרפון שגם הדס שראשו קטום כשר למצווה, כך ירדו מיד המחירים באופן דרמטי. חג הפסח המתקרב עלינו לטובה, עלול להיות מנוצל, ח"ו, להפקעת מחירי המוצרים הכשרים לחג. עלינו, תלמידי החכמים להזהיר: אם ינסו לעשות רווחים תוך ניצול יראת השמים של המוני בית ישראל, זה הזמן להציף את השוק, להגביר את ההיצע וממילא כוחות השוק יפעלו והמחירים ירדו. ניתן לעשות זאת על ידי שנתיר גם לנוהגים שלא לאכול קטניות בחג, לאכול אותם בפסח הקרוב, באופן חד פעמי. הבה נתפלל שלא נזדקק לזה.

ג.  מכירת חמץ גמור היא פתרון הלכתי בעייתי, הוא הותר רק במקום הפסד מרובה. מצד אחד, ממשלת ישראל עושה כל מאמץ למנוע מחסור באוכל והנחת היסוד, שבע"ה, היא תצליח בכך. מצד שני, אם, ח"ו, ייווצר מחסור מסוים, שריפת כמויות של חמץ היא קולא גדולה ולא חומרא. הציבור צריך לתכנן את הקניות והצריכה, כך שלא יגיע למצב זה. בכל מקרה, גם במצב רגיל, עדיף לתת לנזקקים את החמץ הגמור שנשאר, עבורם ביעורו יהיה בבחינת הפסד מרובה ולכן יוכלו למכור אותו ולא לבערו.

הבה נאחל לכל החולים רפואה שלמה והחלמה מהירה

ננצל את המשבר הקשה כדי לשפר את עצמנו

להוסיף טוב, ולחזק את הזקוקים לעידוד בכל המובנים.

זו ההכנה הטובה ביותר לפסח - חג החירות - החג של גאולת ישראל.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר