שנת תש"ף | שבת פרשת כי תבוא

הלכה פסוקה: פיטורי רב ממשרתו

תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית

ארץ חמדה גזית ירושלים / סיון תשע"א / תיק מס' 70064

דיינים:
הרב יוסף כרמל, הרב מנחם יעקובוביץ', הרב דניאל כ"ץ

המקרה בקצרה:
בית הכנסת המדובר הוא בית כנסת שבו פעל הרב ת' כרב בית הכנסת, הוא קיבל משכורת במזומן, ולאחר זמן מה התחיל לקבל בתלוש, בזמן מה לאחר פטירת הרב ג' שהיה פעיל בבית הכנסת, ביקשו בניו להנציחו, הרב ת' ביקש מהם 5,000 דולר לצורך סידור העניין, המשפחה שילמה לו 500 דולר, אך לאחר שנודע להם שההצעה להנציח את זכרו עברה בישיבת הועד ללא כל צורך בהתערבות הרב הם סירבו להמשיך ולשלם לו. בנוסף הרב היה אמור להעביר כל חודש שיק על סך 2,500 ₪ לקופת הצדקה של משפחת ג', ולאחר האירוע המדובר הוא לא העביר להם את השיקים, אלא לאנשים אחרים, לאחר שנודע הדבר, התעוררה מהומה גדולה, וידידו של הרב החזיר את הסכום שנלקח, ותבע את משפחת ג' בבית דין אחר, בית הדין קבע שמגיע לרב ת' סכום של 1,500 דולר, בעקבות הסיפורים הנ"ל היתה הצבעה בועד בית הכנסת, וברוב קולות הוחלט שהרב ימשיך, למרות זאת הקולות לפיטורי הרב נמשכו, בישיבת ועד נוספת  הוחלט שהרב לא ימכור חמץ, ונאמר בה גם שהרב איננו רב בית הכנסת אך הוא המשיך לקבל תשלום, לאחר מכן התקיימה אסיפה מורחבת שבה הוחלט שהרב ימשיך למכור חמץ.
התובעים שהם חברי וועד בית הכנסת, טוענים שיש לסלק את הרב בגלל העברת השיקים לחשבונות אחרים מהצדקה. התובעים דורשים מהוועד לפטר את הרב.
נתבעת מס' 1 היא ועד בית הכנסת שהודיעו כי יקיימו את פסק הדין. נתבע מס' 2 הוא רב בית הכנסת עצמו, לטענתו פעולתו מול משפחת ג' היתה סבירה, בנוסף היה מותר לו לקחת כספים מכספי הצדקה של משפחת ג' מדין "עביד איניש דינא לנפשיה", מכירת החמץ נעשתה עוד לפני שהתמנה לרב, ולכן ממשיכה כעת, ואין לה קשר עם עבודתו כרב, לטענתו אחד הגבאים מנסה להאבק בו, ומכפיש את שמו. 

פסק הדין:

א. הרב יוגדר כ"רב בבית הכנסת", ולא "רב בית הכנסת", לועד מותר למנות רבנים נוספים.
ב. תוקם ועדה לקביעת נוסח התפילה.
ג. הרב לא יעסוק בגביית כסף עבור מכירת חמץ, או כל דבר אחר בתחומי בית הכנסת. במידה והרב יעבור על כלל זה יהיה מותר לועד לפטרו.
ד. אין להוציא את שמו של הרב לרעה מכאן ואילך. 

נימוקים בקצרה:

א. האם הרב רשאי להמשיך בתפקידו
דרישת סכום הכסף ממשפחת ג' הוא בהחלט אינו ראוי, הרב הסביר זאת בכך שהוא היה זקוק לכסף הזה. לטענת התובעים מדובר בגזל, בית הדין קובע כי אין מדובר בגזל, אלא באדם שטעה טעות חמורה בדין, והיה סבור שסכום מסוים מגיע לו, אין בכך כדי לפסול אותו לעדות. בגמרא (ב"ב נח, ב) מוזכר ש "כל דיין דמתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדין - לאו שמיה דיין", דין זה לא הובא להלכה ברמב"ם ובשו"ע, אך ראשונים אחרים הסבירו שמדובר בדיין שגזל. הרמב"ן על התורה (שמות יח, כא) הסביר שעל הדיין להיות שונא בצע באופן מלא, ולשנוא כל קבלת תשלום לממונו, ולכן אם התחייב בדינו הוא נפסל לכהן כדיין, לעומת זאת היו שחלקו על דין זה. כיון שמדובר על דיינות ולא רבנות, אין לפסול את הרב מלכהן כרב, אך יש להרחיקו מכל הקשור לגביית כספים, שעליהם הוא נחשד.

ב. תפיסת השיקים על ידי הרב
הרב טען שבנטילת השיקים הוא נהג כדין משום ש"עביד איניש דינא לנפשיה", הוא ציין שו"ת מנחת יצחק (ג, קלב) שבו נכתב שרב עיכב כדין כספים של ועד הקהילה שמגיעים לו. בית הדין קובע שהרב טעה טעות חמורה בפרשנות מכמה סיבות: 1. במקרה דנן יש שאלה מהותית האם הכסף בכלל מגיע לרב. 2. השיקים לא היו של החייבים, אלא של הגמ"ח שהם מנהלים. 3. זיוף שיקים היא עבירה על חוקי המדינה ועל הלכה.

ג. פיטורי רב
לדעת האגרות משה (חו"מ א, עד- עז) אדם השוכר מישהו בסתם, השכירות ממשיכה לעולם, אלא אם כן נאמר אחרת, ואילו לדעת החזון איש (ב"ק כג, א) שכירות סתם לעולם, אלא אם יש מנהג ברור. לגבי משרת רבנות כתב הריב"ש שלא ניתן להדיח רב מכהן משום שרב שהחזיק בשררה אין נוטלין ממנו (ירושלמי הוריות ג, ה) אלא אם כן אינו תלמיד חכם. מדבריו עולה כי אין לסלק רב אפילו אם החזיק במשרה מעצמו. וכך נפסק ברמ"א (יור"ד רמה, כב).

ד. פיטורי רב שחטא
בגמרא במועד קטן (יז ע"א) נאמרו כמה מימרות שנראות כסותרות: בתחילה מוזכר המושג "סני שומעניה", שהכוונה לאדם פרוץ. ומאידך ישנה מחלוקת אם מנדים אדם כזה או לא. מדברי הטור (יו"ד שלד) משמע שעל עבירות חמרות מנדים, ועל שאר העבירות אין מנדים, ואילו ברמב"ם (ת"ת, ז, א) משמע שיש להבדיל בין תלמיד חכם גדול שאותו לא מנדים, לבין תלמיד חכם קטן, שמענישים ומנדים אותו. מדברי הרמב"ם בתשובה (בלאו קיא) עולה כי אין מורידים אדם מגדולתו אלא אם כן חטא בפרהסיא. ומכל מקום כתב הרדב"ז (ו, ב' עח) שאם הרב חוטא בעניין שהוא בתחום מינויו יש להעביר אותו מהמינוי שלא לתת מכשול לפניו.
מאידך מפוסקים רבים עולה כי אין למהר ולפטר רב ממשרתו, בייחוד אם יש לו משפחה שתלויה בו. אלא שקביעה כי הרב אינו רב בית הכנסת אינה הורדה ממעמדו, משום שגם קודם הוא לא הוגדר כרב בית הכנסת.

ה. שיתוף רבנים נוספים
הרמ"א (יו"ד רמה, כב) כתב שרב נוסף יכול להכנס לעיר וללמד, למרות שיש בעיר רב אחר, אמנם, היו פוסקים שחלקו על דברי הרמ"א, והנצי"ב (משיב דבר ב, ט) אף כתב שיש בזה משום הסגת גבולו של הרב הראשון. במקרה דנן נראה שכל הפוסקים יודו שיהיה מותר להוסיף רב נוסף, לאור מערכת היחסים שנוצרה בבית הכנסת שמונעת מאנשים רבים ללמוד מהרב.  

למעבר לפסק הדין

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר