שנת תשפ"א | שבת ראש השנה
הלכה פסוקה: הפסקת לימודי מנעולנות ותביעה להשלמת תשלום עליהם
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית
הרב הדיין עקיבא כהנא, חוקר במכון משפט והלכה בישראל
'ארץ חמדה גזית' בית שמש / אלול תשע"ו / 76073
דיינים: הרב אלעזר שנקולבסקי, הרב ניר ורגון, הרב דניאל רוזנפלד
המקרה בקצרה: התובע הוא מנעולן, שהנתבע ביקש ממנו ללמד אותו את המקצוע. הצדדים סיכמו שהנתבע ישלם לתובע 20,000 ₪ וגם יסייע לתובע בעבודה בתמורה ללימוד המקצוע. לאחר מכן התובע הסכים להוריד את שכר הלימוד ל-18,000 ₪, אך לאחר זמן הוא חזר בו מההפחתה. הנתבע שילם 6,000 ₪, ולאחר שלושה חודשים הפסיק את הלימודים, משום שהיו לו טענות כנגד התובע. התובע מבקש לקבל את יתרת התשלום בסך 14,000 ₪. לעומתו, הנתבע טוען שלא למד הרבה מהתובע והעיר על כך לתובע בזמן אמת, ובנוסף הוא גילה שהתובע אינו מוסמך רשמית למנעולן, ולכן הוא מבקש לקבל בחזרה את הכסף שכבר שולם. בנוסף, להבנתו המחיר שביקש התובע גבוה מאוד. התובע השיב שלא הציג את עצמו כמנעולן מוסמך, וכן שאמנם היה סיכום שהנתבע יגיע לכל קריאה למנעולן שתהיה, אולם, בפועל הנתבע לא הגיע כאשר היו קריאות.
פסק הדין: התביעות ההדדיות נדחות.
נימוקים בקצרה:
א. האם הייתה הטעייה בחוזה? בית הדין דחה את טענת הנתבע שהתובע הטעה אותו. התובע מלכתחילה אמר שמדובר בלימוד בדרך של התלמדות. הנתבע היה יכול להתייעץ בעניין ולקבל החלטה מושכלת, והסכים ללמוד אצל התובע. בנוסף לא הוכח שהתובע הפר את ההסכם, ולא לימד את הנתבע כלום.
ב. האם יש להפחית את שכר הלימוד שסוכם בין הצדדים הנתבע טען כי שכר הלימוד שסכום גבוה מדי, ובית הדין קיבל את העובדה הזו. בהלכה נקבע במסגרת דיני אונאת ממון, כי כאשר יש פער גדול משישית בין המחיר שסוכם למחיר השוק, אזי העסקה בטלה. אולם, בשכירות פועלים אין דין אונאת ממון, כפי שכתב השולחן ערוך (חו"מ רכז, לג): "אין לו אונאה מפני שהוא כקונה אותו לזמן ועבדים אין בהם אונאה". אמנם, במקום אחר בשולחן ערוך (חו"מ שלב, ד) נפסק שאם מעסיק אומר לפועל שהשכר שהבטיח לו הוא השכר המקובל, והתברר שהשכר המקובל גבוה יותר, אזי הסיכום ביניהם בטל, והוא חייב לשלם את השכר המקובל בשוק. אלא שלא הוכח שהתובע אמר לנתבע ששכר הלימוד אותו דרש הוא המקובל בשוק.
אשר על כן, אין להפחית את שכר הלימוד שסוכם בין הצדדים.
ג. האם הנתבע היה זכאי להפסיק את לימודיו אצל התובע? לדעת בית הדין, הנתבע היה זכאי להפסיק את לימודיו מכמה טעמים: א. משום שכך מקובל בכל מוסדות הלימוד, שתלמיד רשאי לפרוש מלימודיו, בניכוי חלק משכר הלימוד. ב. במקרה זה הנתבע הוא המעסיק של התובע, כיוון שהתובע נשכר ללמד את הנתבע. כאשר פועל אינו עובד כראוי ניתן לפטרו, כפי שנפסק בשולחן ערוך (חו"מ שו, ח) לגבי אדם שעבודתו היתה לקויה שניתן להפסיק אותה עם התראה, במקרה שלנו נראה שהנתבע עמד בחובת ההתראה כיוון שהעיר לתובע בזמן אמת על כך שהוא לא מלמד אותו כראוי.
לפיכך, הנתבע היה רשאי להפסיק את ההתקשרות ולשלם חלק משכר הלימוד בלבד.
ד. הסכום שעל הנתבע לשלם על הקורס לגבי הסכום שאותו הנתבע צריך לשלם, קבע בית הדין כי המחיר של הקורס כולו עומד על 18,000 ש"ח לאור הסכמתו של התובע להפחתה. לכאורה, מלוח התשלומים שסוכם ניתן להסיק שהקורס אמור להימשך לפחות חצי שנה. אולם, לפי הבנת בית הדין מדברי הצדדים נראה שהקורס היה אמור להימשך בפועל לפחות שנה. כיון שהנתבע למד כ-3 חודשים לכאורה היה עליו לשלם כרבע, קרי 4,500 ₪ בלבד. אולם, אין הכרח לומר שחלוקת התשלומים צריכה להיות שווה לאורך כל תקופת הלימוד, וכיוון שהדבר בגדר ספק והתובע מוחזק ב-6000 ₪, לא ניתן לחייב את התובע להחזיר חלק מהכסף.
לפיכך, כל התביעות של הצדדים נדחו.
למעבר לפסק הדין
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
|