English | Francais

Search


שנת תשפ"א | שבת פרשת בלק

פרשת השבוע: וַיָּחֶל הָעָם – מה בדיוק התחיל?

הרב יוסף כרמל, ראש כולל 'ארץ חמדה'

הזמנתו של בלעם בידי בלק, שהתחילה בקול תרועה רמה של הבטחות וציפיות, מסתיימת בפרידה שמשמעותה כישלון של המוזמן לספק את הזמנתו של המזמין: "וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ" (במדבר כ"ד כה).

הפרשיה הבאה עוסקת לכאורה בעניין אחר: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (שם כ"ה א). חז"ל קשרו בין הפרשיות והסבירו כי המעשה הנורא בשיטים, הוא יישום עצתו השפלה של בלעם, שניסה לפגע בעם ישראל ע"י פיתוי משחית (עיינו סנהדרין דף קו ע"א).

נשאלת השאלה: מה פשר הביטוי וַיָּחֶל?

אונקלוס על אתר מתרגם בפשטות מלשון התחלה. אבל קשה להבין דבריו, כיוון שלכאורה לא מובן, מה מוסיף הביטוי להבנת העניין? והיה אפשר לוותר עליו.

נחפש את שורשו ומשמעותו במקומות אחרים.

ההופעה הראשונה של ביטוי זה נמצאת בפרשית בראשית, במה שמכונה פרק ד', שגם על פי חכמי המסורה, מסומן כפרשיה בפני עצמה. הפרק מתחיל ומסתיים, לכאורה, באותו עניין: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ... וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ ... אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְקֹוָק" (ד' א, כה-כו).

חז"ל במקום ובעקבותיהם רש"י, הסבירו כביקורת נוקבת: "זה דור אנוש שהחלו לכפור" (פסיקתא זוטרתא, בראשית פ' ד סי' כו).

גם הרמב"ם הלך בכיוון זה: "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה..." (הלכות ע"ז פ"א ה"א). לדעתם, הביטוי הוּחַל משמעותו מלשון חול, כלומר הפכו את הקודש לחול. פירוש זה איננו מסביר את הקשר לפתיחה ולסגירה של הפרשיה, העוסקים בקשר של בינו לבינה.

הפעם הבאה שבה התורה נוקטת בלשון זו, מופיע בסוף פרשת בראשית: "וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם:  וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (ו' א – ב).

גם כאן אונקלוס מתרגם מלשון התחלה, ושוב קשה: מה פרט זה מוסיף? לעיל כבר ציינו כי הפתיחה והסגירה במקור הקודם, רומזים לקשר של איש ואשה, כאן הדברים מפורשים.

הרד"ק במקום עומד על כך: " וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם - אין צורך לומר זה כי אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא היה הספור הזה על הבנות לפי שטעו אחריהם והן גרמו השחתת הארץ". לכן אין זה פלא שחז"ל דרשו "מכל אשר בחרו, אלו נשי אנשים" (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה כו סימן ה).

המקור הבא שבו נזכר ביטוי זה, עוסק בקלקולו של נח: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:  וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה"

(ט' כ – כא). גם כאן ברור שמדובר על השחתה בתחום של עריות. נעיר כי הביטוי וַיִּתְגַּל, הוא המילה המנחה בפרשיות העוסקות בתחום זה (מילה זו מופיעה 15 פעם בפרשת העריות, בסוף פרשת אחרי מות ויקרא י"ח).

עתה, נחזור לפרשיה בה פתחנו את דברינו, הפותחת בפסוק: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב".

בעלי התוס' הסבירו: "נעשו חולין לזנות בעצתו של בלעם ולפי שהשיאם עצה בהשחתה של זנות" (הדר זקנים, שם),

כך גם רבנו בחיי: "ויחל העם. עשה קדושתו חול, כלשון: "ויחל נח", שהרי הגדור מעריות נקרא קדוש והזונה היפך ממנו" (שם).

בכור שור הביא ראיה נוספת: "כי כל המזנה מתחלל. וכן "ובת איש כהן כי תחל לזנות" (שם). לפי זה וַיָּחֶל הוא מלשון חילול, כלומר חילול הקדושה. פירוש זה מתיישב היטב בכל המקורות שציינו וחורז אותם יחדיו. ה- וַיָּחֶל איננו התחלה אלא הוא המטרה, לבטל את קדושתם של ישראל. בלעם, שטבע את מטבע הלשון: "מה טובו אהליך יעקב", שמגדיר את עם ישראל כעם קדוש, ניסה באמצעות העצה שנתן לבלק, קודם עזיבתו, לבטל את ייחודו של עם ישראל דווקא בתחום זה. בית יהודי – משפחה יהודית הם בסיס להשכנת שכינה –"זכו שכינה עמהם".

ביום ראשון יחלו שלשת השבועות, בהם אנו מציינים את ימי חורבן המקדש, שבם נהגו ישראל קדושים שלא להתחתן.

נתפלל כי גם ימים אלה יהפכו, כהבטחת הנביא, לימי שמחה וששון, שיבנו בהם בתים רבים שעליהם  תשרה השכינה, וישמע בהם קול חתן וקול כלה, הבונים ביתם בקדושה ובטהרה.

לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר


Dedication

מתפללים לרפואתם השלימה

של

ניר רפאל בן רחל ברכה

ישראל בן רבקה

מאירה בת אסתר
רבקה רינה בת גרונה נתנה

טל שאול בן יפה

משה בן שרה הכהן
אריה יצחק בן גאולה מרים

נטע בת מלכה

גדעון בן רחל

בתוך שאר חולי עם ישראל

 

לע"נ

מר משה וסרצוג ז”ל

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע כ' תשרי תשפ"א

 

לע"נ

מר שמואל שמש ז"ל

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י"ז בסיוון תשע"ד


לע"נ
מרת אסתר שמש ע"ה
נלב"ע
כ' באב תשע"ז


לע"נ

מרת שרה ונגרובסקי  ע''ה

בת ר' משה זאב

נלב"ע י' בתמוז תשע"ד

לע"נ
 יחזקאל וחנה צדיק ע"ה
י"א באייר תשע"ו / י"ט בתשרי תשפ"א

לע"נ

ר' מאיר וגב' שרה ברכפלד

(שרה - נלב"ע ט"ז בטבת תש"ף)


לע"נ
הרב אשר וסרטיל ז"ל
נלב"ע ט' בכסלו תשס"ט 

לע"נ

רבי יעקב  ז"ל

בן אברהם ועיישה וחנה

בת יעיש ושמחה סבג

 

לע"נ

הרב ראובן אברמן זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע ט' בתשרי תשע"ו

 

לע"נ

הרב שלמה מרזל זצ"ל,

חבר הנהלת 'ארץ חמדה'

נלב"ע י' באייר תשע"א


לע"נ
ר' אליהו כרמל ז"ל

נלב"ע

ח' באייר תשע"ו

 

לע"נ
ר' בן ציון גרוסמן
 
נלב"ע כ"ג בתמוז תשע"ז

לע"נ
סוזי בת עליזה כהן ז"ל
נלב"ע כ"ד בחשוון תשע"ח

 לע"נ

חיים משה
בן
קוקה יהודית כהן ז"ל
נלב"ע ז' בתשרי תשע"ה

לע"נ

הרב ישראל רוזן
זצ"ל
נלב"ע
י"ג בחשוון תשע"ח

לע"נ

שלמה דוד בן זלמן ושרה

אבנית ז״ל

נלב"ע סיון תשע"ט

 

לע"נ
גיטה ואברהם קליין ז"ל
אברהם - נלב"ע י"ח באייר תשע"ט
גיטה - נלב"ע ד אב

לע"נ
גב' לוריין הופמן
ע"ה

לע"נ

יצחק זאב טרשנסקי ז״ל

כ״ח באדר תשפ"א

 

לע"נ

דוד צבי טרשנסקי ז"ל

בנם של יצחק ז"ל ונעמי הי"ו

נלב"ע כ"ח באייר

 

לע"נ
הנופלים במערכה
 על הגנת המולדת
הי"ד
site by entry.
ארץ חמדה - מכון גבוה ללימודי היהדות, ירושלים ע"ר © כל הזכויות שמורות | מדיניות פרטיות. | תנאי שימוש באתר.