שנת תשפ"ג| שבת פרשת שמות

חמדת השבת: מוקצה – כלים שבורים וכלים מפורקים

כפי שהקדמנו לפני מספר שבועות, באופן כללי הגדרת מוקצה מחמת גופו היא דברים שאינם כלים ואינם אוכל. כלומר, חומרי הגלם הנמצאים בטבע וטרם עברו הכנה שלמה לשימוש האדם. בשבועות האחרונים עסקנו בשאלה באלו מצבים כלי נשבר באופן המחזיר אותו למצב של חומר שכבר אינו משמש את האדם ישוב להיחשב כמוקצה מחמת גופו. למדנו שאם שבר הכלי משמש שימוש משמעותי (בהגדרת 'משמעותי' עסקנו בשבועיים האחרונים), הוא לא יהיה מוקצה. אחרת הוא יהיה מוקצה. 

נניח שדלת של ארון התפרקה ממנו בשבת. מה ניתן לעשות בדלת של הארון? כמובן שזה תלוי בסוג הדלת ובפרטים נוספים. יתכן וניתן להשעין אותה על הארון לכסות את מה שנמצא בארון וכדי להשפיע על מראה החדר. במקרה זה די ברור שדלת הארון לא תוגדר מוקצה. ניתן להשכיב אותה על בסיס ולשחק עליו משחק קופסה. אמנם זה אפשרי, אך לכאורה הדלת איננה עומדת לשימוש הזה. רצון הבעלים, מן הסתם, הוא להשיב את דלת הארון למקומה במוצאי השבת, ולא למצוא לה שימושיים חלופיים. 

ניתן דוגמא נוספת, נניח שמשקפיים מתפרקים בשבת. הבורג יצא ממקומו, וכעת העדשה והידית נפרדים מהמשקפיים. ניתן להשתמש בידית לערבב תה. ניתן להשתמש בעדשה כמעין זכוכית מגדלת. אך איש לא יעשה זאת, מפני שוודאי שהבעלים רוצים לשמור את חלקי המשקפיים בכדי שניתן יהיה לחברם שוב בצאת השבת. 

הר"ן (על מסכת שבת דף קכב ע"ב) אומר שאכן יש לבחון את שאלת המוקצה של הכלים הללו לאור המבחנים שלמדנו בשבועות האחרונים: אם חלקי הכלים הללו עומדים לשימוש חלופי, הם אינם מוקצים. אחרת הם ייאסרו בטלטול מדין מוקצה. 

אך בעלי התוספות חולקים על כך. הם אומרים שכל הדיון הקודם התמקד בשאלה אם החפץ השבור ראוי לשימוש, אחרת האדם יפסיק להשתמש בו, ובכך ישיב אותו לטבע (כפי שלמדנו, עצם המחשבה ומנהג העולם להשליך לאשפה עשוי להפוך חפץ שבור למוקצה). אך במקרה שלנו אין לאדם אף כוונה להשיב את החפצים הללו אל הטבע. האדם בהחלט מתכוון להשתמש בהם, פשוט לא במצבם הנוכחי. דלת הארון אינה מוקצה מכיוון שבצאת השבת האדם יחבר אותה שוב לארון, ואזי היא תמשיך לשמש אותו. חלקי המשקפיים יחוברו מיד אחרי השבת, ולכן הם לא איבדו את השימוש שלהם.

נראה שהר"ן חולק על כך מפני שאת האמירה הזאת ניתן לומר על כל דבר. על כל עץ ואבן שיש בחצר יכולים לטעון שמיד בצאת השבת האדם יכין אותם לשימוש. אך כרגע הם אינם מוכנים לשימוש, ולכן הם מוקצים. הוא הדין לחלקי הכלי: כרגע הם אינם משמשים את האדם בשום צורה. הפוטנציאל של התיקון אחרי שבת מעולם לא הוציא משהו מכלל היותו מוקצה.  

בעלי התוספות יענו שיש הבדל בין חפץ שמעולם לא הוכן לשימוש, וחפץ שהוכן לשימוש והתפרק. החפץ שמעולם לא הוכן לשימוש מעולם לא יצא מכלל מוקצה. החפץ ששימש את האדם ועכשיו התפרק יצא מכלל מוקצה, וכל עוד האדם מתכוון להשיב אותו אל כנו אין הצדקה להגדיר אותו כמוקצה. 

הצגה קרובה של הדברים תגדיר כך: מכיוון שבכניסת השבת העצם הזה לא היה מוקצה, הוא יהפוך למוקצה רק אם באמת יצא מכלל השימוש ודרכו וודאית אל האשפה. אם הוא היה שימושי בכניסת שבת, הוא יהפוך למוקצה רק אם הוא לא אמור לחזור ולהיות שימושי. 

אך אם נגדיר כך, לכאורה זה יהיה נכון רק על כלים שהתפרקו בשבת עצמה. הגמרא (שבת דף קכב ע"ב) אומרת שאם התפרקו בשבת, ודאי שמותר לטלטל אותם, וחידוש המשנה הוא שמותר לטלטל אותם גם אם התפרקו לפני השבת. הר"ן מעמיד את המשנה והגמרא במקרה שחלקי הכלי עדיין שימושיים בשבת עצמה. אך בעלי התוספות מוכיחים מכאן את שיטתם:

ביחס לשברי כלים, הגמרא אומרת שאם הם נשברו לפני השבת, סביר יותר שלא יהיו מוקצים, בגלל שהייעוד החדש שמצאנו להם רבץ עליהם כבר בכניסת השבת.

לעומת זאת, ביחס לכלי שהתפרק, הגמרא אומרת את ההיפך: אם הם התפרקו בשבת, סביר יותר שהם לא יהיו מוקצים. יש חידוש בזה שהם לא יהיו מוקצים אפילו אם התפרקו לפני השבת. 

ראו את לשון הרמב"ם, ושימו לב לכך שדבריו רומזים את שיטת בעלי התוספות:

רמב"ם הלכות שבת פרק כה הלכה יב

כל הכלים הניטלין בשבת שנתפרקו דלתותיהן, כגון דלתות שידה תיבה ומגדל, בין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו קודם השבת מותר לטלטל אותן דלתות, וכן כל הכלים הניטלין בשבת שנשברו בין קודם השבת בין בשבת שבריהן ניטלין, והוא שיהיו שבריהן עושין מעין מלאכה, כיצד שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית, שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך וכן כל כיוצא בזה, אבל אם אין השברים ראויין למלאכה כלל אסור לטלטלן.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר