שנת תשפ"ג| שבת פרשת אחרי מות קדושים

חמדת השבת: הגדרת כלים שמלאכתם לאיסור – חלק א

בחודשים האחרונים אנו עוסקים בסוגי מוקצה שונים. התמקדנו במוקצה מחמת גופו. הגדרתו היסודית היא: מה שאינו כלי ואינו אוכל. מושגים אלו דרשו הגדרה נוספת: האם חפץ שהוכן לשימוש זמני או חלקי, או שרק חשבו להשתמש בו, נחשב 'כלי' לעניין זה? ומה הדין של כלי שנשבר? וכן מהי הגדרת אוכל: האם מאכל של בעלי חיים נחשב 'אוכל' לעניין זה? ומה הדין של אוכל שראוי לאכילה בדוחק בלבד?

לאחר מכן עברנו לעיסוק במוקצה מחמת חסרון כיס. למדנו מספר הגדרות אפשריות למוקצה זה (ייחוד מקום; כלי שמלאכתו לאיסור שמקפידים שלא להשתמש בו שלא בדרכו המרכזית; כלים שמקפידים מאוד שלא להשתמש בהם שמא ערכם ייפגע), ולמדנו שהפוסקים מצאו דרך לאחד את ההגדרות הללו ולקבל את כולן להלכה.

כעת נעבור לאיסור טלטול של כלים שאינם מוקצים: כלים שמלאכתם לאיסור. לפני שנלמד את ההלכות הייחודיות של כלים שמלאכתם לאיסור, נגדיר מהו 'כלי שמלאכתו לאיסור'.

הרמב"ן אומר בשם הראב"ד שנר אינו כלי שמלאכתו לאיסור, מפני שהוא רק בסיס לפתילה ולשמן, אך הוא עצמו אינו משמש לאיסור. מדבריו ניתן ללמוד מספר דברים:

א.     חפץ המיועד להחזיק דברים אסורים בשבת (כמו הנר המחזיק את השמן המבעיר את האש שבפתילה) אינו בהכרח 'כלי שמלאכתו לאיסור'. נפקא מינות אפשריות: ארנק, המיועד לטלטול מעות.

להלכה הרמ"א (אורח חיים סימן שי סעיף ז) פוסק שארנק הוא מוקצה, וכן פוסק השש"כ (פרק כ סעיף טז).

ב.     כלי המסייע למלאכה אסורה, אך אינו פועל את המלאכה (כמו נר, המחזיק את השמן ומאפשר לו להמשיך את בעירת הפתילה, אך הוא אינו פעיל בהבערת אש זו), אינו בהכרח 'כלי שמלאכתו לאיסור'. נפקא מינה אפשרית: סירים ומחבתות. הסיר והמחבת מיועדים לבישול. אך הם אינם מבשלים – הם רק מחזיקים את האוכל במקומו מעל האש, המבשלת את האוכל.

הפרי מגדים (בהקדמה לסימן שח), על סמך דברי בעל המאור, אומר שכלי בישול המיועדים לכך בלבד (כמו מחבת שלא רגילים לאחסן בה אוכל, אלא רק לטגן בה; וכן פינג'אן, שכמעט תמיד משמש לבישול תה וקפה בלבד) מוקצים.

ביחס לנר השולחן ערוך (אורח חיים סימן רעט סעיף ו) פוסק שמותר לטלטל נר (שמן). המגן אברהם מסביר שכוונתו היא לטלטל לצורך גופו או מקומו. הווה אומר: זהו כלי שמלאכתו לאיסור, וכדבריו פוסק המשנה ברורה. אך רבי עקיבא איגר מעיר שלא פשוט לאסור את טלטול הנר ככלי שמלאכתו לאיסור, שהרי ראשונים רבים (והראב"ד בראשם) סוברים שמלאכתו להיתר!

אך לאור דברי המשנה ברורה, השש"כ פוסק שכל כלי שמשמש ומסייע לאיסור הוא כלי שמלאכתו לאיסור. דוגמא המתאימה לזמנו של השש"כ הוא ספר הטלפונים: מצד עצמו הוא ספר, ולא פועלים איסור בגוף החפץ. אך מכיוון שהוא מאפשר את האיסור, הוא נחשב כלי שמלאכתו לאיסור, בדומה לנר.

ג.      כלי שהפעלתו כרוכה באיסור, אך אינו מבצע פעולה אסורה אחרי ההפעלה הראשונה (אם נתייחס לנר (שמן) ככלי שברגע ההבערה נעשה בו איסור, ולאחר מכן המשך בעירת האש אינה תלויה בפעולה נוספת) אינו בהכרח 'כלי שמלאכתו לאיסור'. נפקא מינה אפשרית: כלים חשמליים שונים (מאוורר), שהפעלתם אסורה, אך אחר הפעלתם אין צורך לעשות בהם פעולה נוספת בכדי ליהנות מהם.

בדוגמא זו נעסוק, בעזרת ה', בשבוע הבא.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר