שנת תשפ"ג| שבת פרשת כי תצא

שו"ת במראה הבזק: טיפול שיניים של בעל באשתו שלא בימי טהרתה, או טיפול של אישה בבעלה שלא בימי טהרתה

ניו ג'רזי, ארה"ב                                New Jersey, USA

טבת תשע"ו

שאלה:

האם מותר לרופא שיניים לטפל באשתו בזמן שאיננה טהורה?

וכן האם מותר לרופאת שיניים לטפל בבעלה בזמן שאינה טהורה?

תשובה:

א)    מותר לרופא לטפל באישה (או לרופאה לטפל באיש) גם אם צריך לגעת בה, אפילו אם אין בזה משום פיקוח נפש, שנגיעה זו אינה דרך תאווה ובעבודתם טרודים¹.

ב)    חכמים אסרו לבעל לגעת באשתו נידה אפילו שלא בדרך תאווה². ולכן לא יטפל רופא באשתו שלא בימי טהרתה אם יצטרך לגעת בה, ואפילו אם יצטרכו לשלם על הטיפול, אלא אם אין רופא אחר לטפל בה. אם אין רופא אחר, מותר לבעל הרופא לטפל בה אף אם אינו חולי של סכנה, וכל שכן אם מדובר בחולי בשיניים, שלעיתים מוגדר כמקום סכנה על פי ההלכה³. אם מדובר בטיפול שאינו דחוף, יחכו עד לאחר שהאישה תיטהר מנידתה.

ג)     כאשר אין רופא אחר והבעל צריך לטפל באשתו בעצמו, עדיף שישתמש בכפפות⁴.

ד)     אם אישה היא הרופאה וחולי השיניים הוא כזה שגורם לבעל ליפול למשכב, האישה יכולה לטפל בבעלה, גם אם אפשר למצוא רופא שיניים אחר, אם ההליכה לרופא אחר תגרום להוצאה כספית ניכרת⁵.
________________________________________

¹ הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא, א) כתב שהאיסור מן התורה לגעת באישה מהעריות הוא רק בדרך תאווה, וכן דייק הש"ך (יו"ד סימן קנז ס"ק י; סימן קצה ס"ק כ), וכתב שכן המנהג פשוט, שרופאים ישראלים ממששים דופק של אישה, ואפילו אם היא אשת איש. וכן פסק הגר"מ פיינשטין (אגרות משה אבה"ע חלק ב סימן יד) על פי הנ"ל, שכשמדובר בנגיעה שאינה בדרך תאווה, אין איסור, ולדעתו אף מדרבנן אין איסור. וראו הערה 3.

² הגמרא במסכת שבת (יג ע"ב) הביאה מעשה באדם אחד שלמד תורה הרבה ומת בחצי ימיו, ואשתו שאלה בבית המדרש מדוע נענש. שאלו אותה החכמים כיצד נהג איתה בימי נידותה, והיא ענתה: "חס ושלום! אפילו באצבע קטנה לא נגע בי". ומזה למדו הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יא, יח) והרשב"א (תורת הבית בית ז שער ב) שאסור לאדם לגעת באשתו נידה אפילו באצבע קטנה. וכן פסק השלחן ערוך (יו"ד קצה, ב). יתר על כן, השלחן ערוך (שם) פסק בעקבות דברי התוספות (שבת שם ד"ה בימי) שאפילו להעביר חפץ מידו לידה אסור, מחשש שייגע בה.

³ הרא"ש כתב בתשובה (כלל כט אות ג) שאם אדם חולה ואין לו מי שישמשנו חוץ מאשתו נידה, מותר לה לשמשו ורק תיזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה לפניו. וכן פסק השלחן ערוך (שם טו). אך אם האישה חולה, כתב תרומת הדשן (סימן רנב) שאסור לבעלה לגעת בה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסומכה, ואפילו אם זה מותר בחוליו, יש לחלק, שאז אין יצרו מתגבר עליו, מה שאין כן כשהוא בריא והיא חולה. אבל הדרכי משה (שם ו) הביא מהגהת שערי דורא (סימן יח ס"ק יב) שיש מתירין אפילו בזה, ומהשלטי הגבורים (על המרדכי שבת סט ע"ב מדפי הרי"ף אות ה) כתב בשם הר"ם מפי הר"ר טוביה שהנזהרים בזה – חסידות של שטות היא.

השלחן ערוך (שם, טז) פסק כדברי התרומת הדשן, והרמ"א הביא דעת היש מקילים וכתב שכן נוהגים אם צריכה לכך. וכן הביא הפתחי תשובה (ס"ק טו) מתשובת הרדב"ז (חלק ד סימן ב), ורק כתב שלא ירחץ פניה ידיה ורגליה. ואם יש לה סכנה ברחיצה, מותר לבעל להשליך המים עליה, ואם אי אפשר אלא ברחיצה ממש, גם זה מותר.

עוד הביא הבית יוסף שם מתרומת הדשן שאם בעלה רופא, אסור למשש לה הדופק אפילו אם אין רופא אחר. וכן הביא משו"ת המיוחסות לרמב"ן (סימן קכז) שאסור, אלא שדייק מדבריו שבמקום סכנה מותר. והעיר הבית יוסף שאפשר שהרמב"ן הלך לשיטתו בספר המצוות (לא תעשה שנג), שנגיעת נידה אינה אסורה אלא מדרבנן. אבל לדעת הרמב"ם שמגע אסור מהתורה, אפשר שגם במקום סכנה אסור משום שזה אביזרייהו של גילוי עריות, והניח בצ"ע.

השלחן ערוך (שם, יז) סתם לאסור. והרמ"א כתב שלפי מה שנוהגים להיתר שישמשנה, כל שכן שזה מותר. והש"ך (ס"ק כ) השיג על הבית יוסף וכתב שגם לדעת הרמב"ם מותר, שאין זו דרך חיבה. והביא ראיה מדברי הרמ"א כאן, אף שדעתו בסימן קנז (סעיף א) נראה כדעת הרמב"ם. וכן כתב בביאור הגר"א (ס"ק כא) שכשאינו מתכוון לערווה מותר. הבית שמואל (אבה"ע סימן כ ס"ק א) כתב שבחינם השיג הש"ך על הבית יוסף, אבל ערוך השלחן (יו"ד סימן קצה סעיף כו) דחה את דברי הבית שמואל. ואף שהרמ"א בסעיף יז דיבר במקום סכנה, מדבריו בסעיף טז מבואר שהתיר גם בלי סכנה, וכאן כתב רק שככל שכן שבמקום סכנה מותר. וכן בשלטי הגבורים הנ"ל לא הזכיר שמדובר במקום סכנה, ובשו"ת רדב"ז הנ"ל כתב במפורש שמותר אפילו שלא במקום סכנה. ובמקרה של השאלה יש לצרף גם מה שהסתפקה הגמרא (עבודה זרה כח ע"א) במכה בשיניים, אם נחשבת סכנת נפשות, ועל פי זה נפסק בשלחן ערוך (או"ח שכח, ג) שמחללים את השבת על כך. ובעניין אלו טיפולים בשיניים דוחים שבת, ראו ציץ אליעזר חלק ח סימן טו פרק י; חלק כ סימן מז; שמירת שבת כהלכתה פרק לד סעיף ז.

⁴ הפתחי תשובה (שם ס"ק יז) הביא מספר מקור חיים (גונדרשהים, סימן קצה ס"ק כא) שראה מורים שהורו בנדון כזה להניח בגד על הדופק, ואז מותר לבעל הרופא למשש הדופק על אותו בגד המפסיק. ומפורש בדברי המקור החיים שהתיר על ידי בגד רק אם אין רופא אחר. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה סימן כז) שאין להתיר על ידי כפפות אלא במקרה דומה לזה. והמקור לזה על פי המנחת יצחק הוא מהירושלמי (סוטה ג, א), שם אמרו שמביאים מפה כשהכהן והסוטה מניפים את הקרבן של הסוטה יחד, מפני הכיעור. ומדובר כשאין איסור נגיעה מן הדין, שאין זו דרך תאווה. אחרונים נוספים שכתבו לשים כפפות הם טהרת הבית (סימן יב ס"ק מו) והדרכי טהרה (מהדורת תשע"א פרק ה, אות צד, תשובות והוספות כה).

 ⁵ראו בדברי תרומת הדשן שהובאו לעיל, הערה 3, שטיפול של אישה בבעלה החולה קל יותר מטיפול של בעל באשתו החולה, ועיינו בדברי שו"ת הרדב"ז שהובאו לעיל, שההבדל הוא שכשהאישה חולה צריך למצוא אישה שתשמשנה אפילו בשכר, ואילו כשהבעל חולה, אין צורך למצוא מי שישמשנו בשכר אלא בחינם בלבד.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר