שנת תשפ"ד| שבת פרשת ויצא

פרשת השבוע: אַדְמוֹנִי! זה טוב? (חלק ב')

דוד המלך מכונה אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמו"א טז, יב). בדברינו לפרשת תולדות תשפ"ד הסברנו שדוד המלך פעל על פי ההלכה והחוק במלחמותיו, ולכן דמי המלחמה עומדים לזכותו.

אם כך, צריך לבאר מדוע דוד לא בנה את בית המקדש? התשובה מצויה, לכאורה, בפסוקים הבאים:

"וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי: וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דהי"א כב, ז-ח).

עיון במדרש (פסיקתא רבתי [איש שלום] פיסקא ב - מזמור שיר חנוכת) מעורר את השאלה: האם הפסוקים בדברי הימים הובנו נכון? וזו לשון המדרש:

"דבר אחר 'מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת [הַבַּיִת לְדָוִד]'. בוא וראה, שלמה בונה את הבית והוא נקרא לשמו של דוד? – אלא דוד היה ראוי לבנותו, ובשביל דבר אחד לא בנה אותו, ואף על פי שחשב לבנותו בא נתן הנביא ואמר לו לא תבנה לי הבית. למה? 'כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי'. כיון ששמע דוד נתיירא. אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש ...אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות, שכן כתיב: 'כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי'. אמר ר"ש בן יוחאי: אין לפני אלא קרבנות, שנאמר: 'וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה'' (ויקרא א, ה).

על פי המדרש, הדמים ששפך דוד שקולים כנגד דמי הקורבנות, ובוודאי שאין הם סיבה הפוסלת אותו מלבנות בית מקדש, שבו יקריבו קורבנות לרוב.

גם השכל הישר מחייב להפריד בין רצח של חפים מפשע, גם אם בשוגג, לבין שפיכת דם במלחמה כנגד אויבי ישראל, הקמים עליו להשמידו, והמחרפים שם שמיים במעשיהם ובפיהם. היעלה על הדעת שמי שפחד מגוליית והיה בבחינת 'הירא ורך הלבב', יהיה ראוי לבנות את בית המקדש, ומי שחירף נפשו למות למען הכלל, ייפסל? אתמהה!

נציע אפשרות אחרת בנוגע לאזכור הדמים ששפך דוד. דמי המלחמות וסיכון נפשו של דוד, הם הם הסיבה לכך שהקב"ה יבנה בית לדוד, שהיה ראוי לבנות את בית המקדש, כפי שנאמר במדרש וכפי שניבאה לו אביגיל: "...כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ" (שמו"א כה, כח). אם כך, "דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" מתייחסים לדמים אחרים, הדמים שנשפכו במלחמות אחים שהיו בימי דוד, בשתי תקופות. הראשונה, לאחר מות שאול. כל עוד שאול מָלַך, דוד נזהר מאוד שלא לפגוע, לא בשאול ולא בלוחמיו (כמתואר בשמו"א, פרקים כד ו-כו). עם מותו של שאול, הקים דוד את ממלכת יהודה, שבירתה בחברון.במשך כמה שנים נאבקו בדוד ובאנשיו חייליהם של אבנר ואיש בושת – מלחמת אחים. מלחמת האחים. השנייה, בימי דוד היתה במרד אבשלום, והיא מאוחרת לפסוקים אלה.

קושיה נוספת עולה מעיון נוסף בפסוק:

"וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי".

לכאורה, החצי השני של הפסוק, המשמש בסיס לדיון זה, איננו מוסיף דבר חדש על מה שמופיע בחציו הראשון, האם הוא מיותר? והרי ניתן לכתוב את הפסוק בדרך הבאה ואף פרט לא היה חסר: וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי! לכן, נסביר את הפסוק בדרך שהצענו לעיל: "וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ (דם זה נחשב לפני כדם הקורבנות) וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ (לכן, מן הראוי שאתה תזכה בזכות הגדולה של בנין הבית, ובכל זאת) לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי (במלחמת האחים הקשה שפרצה עם מותו של שאול)".

(הדברים מבוארים באריכות, בליווי מקורות נוספים בספרי 'צפנת שמואל, מלכות דוד, ג' חלקים, שיצא, בע"ה בקרוב, בהוצאת 'ארץ חמדה' ומגיד).

לפיכך ברור כי ידי חיילי צה"ל, תלמידיו של דוד המלך נקיות וטהורות, עלינו להיזהר מכל משמר מפני ריב בין אחים וקל וחומר, ח"ו, ממלחמה בין אחים.

נסיים בברכת חודש כסלו, חודש של ניצחונות ומיגור הרשע.
בתפילה לשלום הפצועים ולהחזרת החטופים,

ונשלח תנחומים מקרב לב למשפחות הנופלים.  באחדותנו ננצח!

(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר