בדברינו לפרשת וישב הסברנו כי יוסף סיפר תחילה שחלם חלום בלי לפרטו. משמעות ההודעה הייתה כי הוא נבחר כנביא הבא בשרשרת המנהיגים, שתחילתה בבחירת אברהם מכל בניו של תרח. האחים, שלא היו מוכנים לכך, הוסיפו שנאה לשנאתם שהחלה לאחר שיוסף קיבל את כתנת הפסים.
נציע, כי החלטתו לפרש את שיחתו ולפרט את חלומו, לא הייתה מעשה נערות, כפי שפרש הספורנו (במקום), אלא היה זה ניסיון פיוס כלפי אחיו.
האברבנאל הסביר שיוסף חשב שהאחים שונאים אותו, מכיוון שאם הוא נבחר הם נדחים לגמרי מ"עם סגולה". כך היה בדורות הקודמים בין בניו של תרח, בין בניו של אברהם וביתר שאת, בין בניו של יצחק, למרות שהיו תאומים. לכן סיפר להם את חלומו.
נשתדל לפרש את הפסוקים על פי זה.
(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: (ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: (בראשית ל"ז)
בפסוק ה יוסף בישר לאחיו כי הוא חלם חלום.
העברת המסר לאחים מתוארת בביטוי: וַיַּגֵּד לְאֶחָיו.
לעומת זה, בפסוק ו התורה משתמשת בביטוי שונה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם.
כדי להבין את המהפך, נעיין בפסוק הבא ובדרך שרש"י בעקבות חז"ל, פירש אותו:
"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ט ג).
לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה:
ותגיד לבני ישראל - עונשין ודקדוקין פרש לזכרים. דברים הקשין כגידין:
תחילה ניסה יוסף להודיע בלשון קשה כגידין וַיַּגֵּד לאחיו כי הוא נבחר, השנאה שהתגברה וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, שכנעה אותו לעבור ללשון רכה, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם.
בפסוק ו, לא רק שהלשון יותר רכה, היא אף מתובלת במילת נימוס שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.
בפסוק ז יוסף מכריז חד משמעית אנחנו נשארים יחד:
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ – ביחד, מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים - האלומה היא סמל של איחוד וחיבור, היא מאחדת את כל הגבעולים יחד, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה - כולנו באותו שדה.
וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה – השרש נצב מופיע תמיד במקום שיש שם גילוי שכינה, כמו "וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא ... וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו..." (בראשית י"ח א-ב) "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כ"ח יב) ועוד.
הפעם, יוסף מסביר בדרכי נעם, כי זו החלטה אלקית ולא השתררות שלו עליהם. לכן הוא גם משתמש באותו ביטוי לגביו ולגביהם: " וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם".
לצערנו הרב, האחים לא התפייסו, הם הסיעו עצמם מן האחווה והתריסו כלפיו: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו".
(בשבוע הבא נסביר מדוע חלומותיו ברבים, הרי בינתיים מדובר על חלום אחד).
הבה נתפלל כי לאור נרות החנוכה תתגבר האחווה בין כל חלקי העם.
|