|
 גליון מספר 31 - דינא דבר מצראעת לדוןפיטורי מוריםהרב ניר ורגוןהחיוב להמשיך העסקה של מורה מעבר לשנה"ל
הגמרא במסכת בבא בתרא (כא.) דנה במלמד שנמצא טוב ממנו:
אמר רבא: האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה, לא מסלקינן ליה, דלמא אתי לאתרשולי. רב דימי מנהרדעא אמר: כל דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה .
רש"י: דילמא אתי לאתרשולי – יתפאר בלבו שאין כמותו, ויתרשל מן התינוקות, ולא יירא שמא יסלקוהו. כל שכן – כשחשבנוהו יתן לב להיות למד יפה, שדואג מקנאת חברו שסלקוהו מפניו שיביישנו בבני העיר.
הרא"ש (פרק ב סימן ט) פסק כרב דימי, שמסלקין את הראשון אם יש אחר טוב ממנו, וכך נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמה סעיף יח), שמסלקין את הראשון אף אם לא פשע.
הערוך השולחן (יורה דעה שם סעיף יט) והחזון איש (בבא קמא סימן כג סק"ב) מבינים שמדובר בסוגיה על פיטורים של מלמד באמצע תקופת השכירות, שאם לא כן אין שום סיבה שאי אפשר יהיה לפטרו. לאור הבנה זו, תמה ערוך השולחן מדוע שלא ישלמו לראשון – הרי סוף סוף לא פשע? תשובתו היא, שהדין שנאמר בגמרא אינו מתייחס לחיוב התשלומים, שלגביו דין מלמד כדין כל פועל, שהמעביד חייב לשלם לו עד סוף תקופת השכירות לפחות כפועל בטל, אלא לעצם הרשות לפטר. בפועל רגיל, אף אם מצא בעל הבית אחר טוב הימנו, אסור לו לפטר את הראשון. החידוש הנאמר בגמרא הוא, שבמורה ישנו דין מיוחד, שמותר למעסיק לפטר את המורה בתוך זמן השכירות, על מנת להביא אחר טוב הימנו.
אמנם, דברי ערוך השולחן והחזון איש נסתרים מתשובת הרא"ש. הרא"ש בתשובה (כלל קד סימן ד) כותב:
ששאלת: מי ששכר מלמד לבנו ללמדו שנה אחת, ובתוך השנה מצא טוב ממנו, אם יש להוציא מן הראשון לתת לו. דע, כי כיון ששכרו לזמן קצוב והתחיל במלאכתו, אינו יכול להוציאו מתחת ידו תוך זמנו אם אינו פושע במלאכתו.
דהיינו, שאין לפטר מורה, אף על פי שיש טוב ממנו, בתוך הזמן שאליו נשכר המורה. וזה מפורש שלא כדברי ערוך השולחן והחזון איש. אולם יש להקשות, שהרי הרא"ש בתשובה נראה כסותר למה שכתב בפסקים, שמותר לפטר מורה כשיש אחר טוב ממנו?
ככל הנראה, פוסקים אלו סברו שאכן יש כאן סתירה ויש להעדיף דברי הרא"ש בפסקים על דבריו בתשובות.
הרב יצחק קוליץ (שורת הדין ט, עמ' שפו והלאה) מיישב, שאם נשכר מלמד לזמן, אי אפשר לסלק אותו בתוך הזמן, משום שמלבד מעמדו כמלמד, יש לו דין פועל, שאי אפשר לסלקו. אולם הגמרא עוסקת במצב שבו עבר זמן השכירות, ולכן מותר ואף צריך לסלקו, כשיש אחר טוב ממנו. כדבריו נכתב גם בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד סי' עה). מדבריהם למדנו, שסתם כך ישנה עדיפות להעסיק את אותו הפועל, גם בתום התקופה שאליה נשכר, אם המעסיק זקוק לפועל לתקופה נוספת. אבל לדעת ערוך השולחן, בתום תקופת השכירות, אין לבעל הבית שום אחריות כלפי הפועל, והוא רשאי להעסיק פועל אחר בעתיד, גם אם אינו טוב מן הראשון.
הרב שלמה זלמן אויערבאך (במאמרו 'שביתת מורים', תחומין ה, עמ' 291 ואילך) מציע סיבה אחרת לאסור פיטורים של מורה. לדעתו, ייתכן שבזמן הזה, יש להחשיב את משרת ההוראה במוסדות הציבור כשררה של כבוד שעליה פסק הרמ"א (יורה דעה סימן רמה סעיף כב):
מי שהוחזק לרב בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזו שררה, אין להורידו מגדולתו אע"פ שבא לשם אחר גדול ממנו.
כדבריו נכתב גם בפד"ר (כרך ח עמ' 130 ואילך) ובאבן האזל (הל' שכירות פרק י הלכה ז).
מסתבר, שכיום ההעסקה של מורה בסתמא היא לאותה שנת לימודים, אלא אם כן יש למורה קביעות (עיין בפסק הדין של הרב שלמה לוי שהופיע בגליון 21 של הלכה פסוקה). נמצא, שלדעת ערוך השולחן ניתן לפטר מורה באמצע שנת הלימודים אם נמצא אחר טוב ממנו, וקל וחומר שאין חיוב להמשיך להעסיקו לשנה הבאה; ולדעת הרב קוליץ אין לפטר מורה, גם לאחר שנת הלימודים, אלא אם כן נמצא אחר טוב ממנו. ובתוך שנת הלימודים, אין לפטר מורה אף שנמצא אחר טוב ממנו.
תשלום למורה שפוטר במהלך שנת הלימודים
המשנה במסכת בבא מציעא (עה:) אומרת:
השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת... השוכר את האומנים וחזרו בהם ידם על התחתונה אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה.
המשנה דנה במקרה שבעל הבית או הפועלים הפסיקו את העבודה. במקרה הראשון מדובר במקרה שהפועלים עדיין לא התחילו לעבוד, ועל כך אומרת המשנה, שאם החליט המעביד שלא להעסיק את הפועלים, אין לפועלים על המעביד אלא תרעומת. בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שלג סעיף ב) מבואר שגם במקרה זה מחויב המעביד לשלם לפועליו כפועל בטל, אם בשעה שהודיע להם על העסקתם יכלו למצוא עבודה אחרת וכעת אינם יכולים. במקרה השני במשנה, שכבר התחילו הפועלים לעבוד, מחויב המעביד לשלם לפועליו שכר חלקי לכל הפחות, עד סוף תקופת השכירות, אם אין להם אפשרות להשתכר במקום אחר.
לגבי גובה השכר שמגיע לפועל שהתחיל לעבוד והמעביד חזר בו, מבדילה הגמרא (בבא מציעא דף עז.) בין פועל שנוח לו להיות בטל, לבין פועל שהבטלה קשה לו. הגמרא אומרת, שמרבית הפועלים מעדיפים להתבטל, ולכן, כאשר משלמים לפועל שאינו עובד בפועל, יש לשלם לו פחות מאשר פועל שעובד. אלא שחלק מהפועלים, כדוגמת סבלים הרגילים לשאת משאות תמיד, וכשיושבים בטלים מאבדים מכוחם. פועלים אלו מקבלים שכר מלא.
לדעת הנמוקי יוסף (דף מז. מדפי הרי"ף ד"ה אוכלוסי), מורים נכללים בסוג העובדים הזכאים לקבל שכר מלא, אם הורעו תנאי עבודתם:
והוא הדין, לכל אומנות שמועיל בעליהן כשמתעסקין בו, כתלמוד תורה, שמחלישין ומפסידים המלמדים מלמודם כשעומדים בטלים, שיתנו להם שכרם מושלם.
אולם הרשב"א (חלק א סי' תרמג) פסק:
הכל תלוי בראית בית הדין אם מלמד זה נהנה מלימודו יותר מביטולו או לא.
נמצא, שאם מורה פוטר בתוך שנה"ל, יש לשלם לו שכר לפחות כפועל בטל עד סוף שנה"ל.
הט"ז (חושן משפט סימן שלג סעיף ב) כותב, ששכר כפועל בטל הוא כמחצית השכר הרגיל. אמנם מדברי הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתקפז) משמע שההפרש הוא קטן, ולא מחצית השכר. וייתכן שיש לשום את גובה השכר על פי השכר המקובל לשלם למורים בשנת שבתון, שהרי יש למורה בחירה אם לצאת לשנת שבתון ולקבל שכר פחות, או להמשיך לעבוד ולקבל שכר מלא.
במקרה שהמורה חתם עם המוסד על חוזה אישי, הרי שיש לפנינו שכירות פועלים שנעשה בה קניין, שבה לפי הש"ך (חושן משפט סימן שלג סק"ד) אין למעביד אפשרות לחזור בו, ולכן יצטרך לשלם את השכר במלואו עד סוף תקופת השכירות, בלי קשר לשאלה אם הפועל נהנה בביטולו או אם הפועל יכול להשכיר עצמו לעבודה אחרת.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
