שנת תשע"ה | שבת פרשת בחוקתי

חמדת הדף היומי: שוחד בסכום פעוט

בסוגיות הנלמדות השבוע (כתובות דף קה - קו) ישנה התייחסות ארוכה לאיסור לקחת שוחד. דיין שלוקח שוחד נחשב לרשע.

המנחת חינוך (פג) הביא שהשולחן ערוך (יו"ד קסא, א) פסק שעוברים על איסור ריבית אך ורק אם התחייב הלווה למלווה שווה פרוטה מעבר להלוואה. לעומת זאת אין התייחסות בשולחן ערוך (סימן ט) מהו הערך המינימאלי של שוחד שעליו עוברים באיסור שוחד.

המנחת חינוך כתב שלדעתו עוברים על איסור זה גם בפחות משוה פרוטה, שהרי הגמרא כתבה (דף קו) שעוברים גם על שוחד דברים, וברור שממון פחות משוה פרוטה אינו פחות משוחד דברים.

אמנם יש להוכיח מהגמרא בדף קה שהאיסור חל רק בפרוטה ומעלה:

אמר רבי אבהו: בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד, אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר: כי השוחד יעוור פקחים.

מגמרא זו משמע שהאיסור חל רק משווה פרוטה ומעלה, ולא פחות.

ויש לדחות את ראיית המנחת חינוך משני טעמים:

א.   שכן הב"ח (סימן ט, ס"ק ו וכן המהרש"א כאן) סובר ששוחד דברים אינו פסול מהדין אלא ממידת חסידות, ולכן אין שום ראייה משם לאסור מדאורייתא שוחד שהוא פחות משוה פרוטה.

ב.   שוחד דברים נאסר מצד ההנאה שנותן האיש המתדיין לדיין, ואילו שוחד ממוני נאסר גם אם אין הנאה לדיין מהכסף, וכאשר נותנים לדיין פחות משוה פרוטה לא ברור אם יש לדיין הנאה מנתינה זו כלל.

כדברים אלו יש לדייק גם ברמב"ם (סנהדרין כג, ג ואילך) שהביא בתחילה את דיני שוחד דברים, וכתב זאת תחת הכותרת של: "כל דיין שיושב ומגדל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו הרי הוא בכלל הנוטים אחרי הבצע", ושם מביא שוחד דברים, ומביא את כל המעשים המובאים בגמרא, ורק אחר כך הביא את הדין של שוחד ממוני. נראה מדבריו שסובר שבשוחד שאינו ממוני אינו בכלל האיסור דאורייתא של שוחד, ולכן הביא את כל המעשים המובאים בגמרא.

סיכום:

המנחת חינוך למד שאיסור שוחד קיים גם בפחות משוה פרוטה, כמו שוחד דברים. אמנם הבאנו כמה ראיות שייתכן שהאיסור דאורייתא של שוחד הוא דווקא משווה פרוטה ומעלה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר