שנת תשע"ו | שבת פרשת יתרו

¹   שו"ע (או"ח סי' קנא סע' א).

²   שו"ת "חתם סופר" (ה השמטות, סי' קצב; וכן בחלק ו ליקוטים, סי' פד): "לנגן בבה"כ בכינור ועוגב לפענ"ד הוא מנוע מפרק 'על נהרות בבל' כי בודאי לשורר בפני הכשדים חשובים לבד היה די באומרם 'איך נשיר שיר ה'' לפני בני נכר... וזהו שאמר 'שם ישבנו' – בהשקט ואפ"ה 'גם בכינו בזכרינו את ציון' – כי אפילו אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב עגומי הגלות, אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפניהם כעין שמחת ציון, כי אין שמחה ואין שחוק לפניו".

³    שם ב סי' יב, במהדורת "בני תורה" או"ח סי' יז. ה"שרידי אש" החמיר מאוד בעניין זה, וכתב: "אסור בכל אופן, ועל הרב למסור את נפשו על זה... ואפילו תקופח פרנסתו".

⁴    שו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה יד).

גם לגבי "קונצרטים דתיים" כתב ה"שרידי אש" שאין רוח חכמים נוחה מכך, אלא שבזה כתב שיש מקום להתיר במקום מחלוקת, ובסוף התשובה סייג עוד ש"כל ההיתר רק בזה"ז (ימי גזירות הנאצים)... ואי"ה כאשר ירחיב ה' את גבולנו אז נשוב בעז"ה להיות זהירים בקדושת ביהכנ"ס בכל החומר". כמו כן הוא מדגיש שגם במצב זה יש להקפיד ש"לא יבואו אנשים ונשים בתערובת".

⁵    שו"ע (שם סעיף יא), ועיי"ש בשו"ע ובנושאי כליו אם תנאי מועיל גם בארץ ישראל או רק בחו"ל, ואם יש לומר שבכל מקום בחו"ל מסתמא נעשה על תנאי, או שרק בבבל נאמר שמסתמא נעשו בתי הכנסת על תנאי, וכן אם ישנם דברים שלגביהם מועיל תנאי אף בבניינו ולא רק בחורבנו, או שלשום דבר אין מועיל תנאי בבניינו.

⁶    שו"ע (שם סי' קנג).

⁷    "מגן אברהם" (סי' קנג ס"ק יב) ו"משנה ברורה" (שם ס"ק לג, בשם שו"ת המבי"ט ג סי' קמג).

⁸    מסתבר שטעמו של המבי"ט הוא שכשאין מתפללים בבית הכנסת – גם אם הוא בית כנסת של כרכים ש"עשאוהו אדעתא דכולי עלמא" אין תועלת לכולי עלמא בהשארתו על כנו, שהרי גם אם יקלעו לעיר זו לא יוכלו להתפלל בבית הכנסת מהעדר מניין קבוע וכו'. ואף שיש מעלה לתפילה בבית הכנסת גם ביחידות, וגם ייתכן שיבואו מניין של אורחים, נראה שעיקר הצורך של כולי עלמא בבית הכנסת, שמחמתו אי אפשר למכרו, הוא היכולת להצטרף למניינים הקבועים בו – שזה דבר שכיח, מה שאין כן יצירת מניינים של אורחים, וזה גם עיקר שימושו של בית כנסת – מה שאין כן תפילה ביחידות. לפי זה יש לומר שקיום מניין פעם בשנה אינו נחשב לדבר שיש בו תועלת לכולי עלמא.