שנת תשס"ז | שבת פרשת האזינו

שו"ת במראה הבזק

שימוש במחצלת כסכך ושימוש באזיקונים לחיזוק הסכך

שאלה
בהלכות סוכה כותב ה"משנה ברורה" שאין לקשור את הסכך לכלונסאות. השאלה שלי מתייחסת בשני מישורים:
1. ב"סכך לנצח" – מחצלת, הלייסטים מחוברים וקשורים בחוט.
2. האם מותר לקשור את סכך הנצח לעמודי הסוכה או לקורות העליונות בחוט ניילון?

תשובה
א. מותר להשתמש ב"בסכך נצח" כדי לסכך בו את הסוכה[1].
ב. אם הסכך אינו יכול לעמוד ברוח מצויה, יש להימנע מלקשור את הסכך לסוכה בדברים שאינם ראויים לסיכוך, כגון אזיקונים מפלסטיק, חוטי ברזל וכדו'[2].
ג. הדרך הטובה ביותר לפתרון העניין היא לשים על הסכך (המחצלת) כמה קורות, כך שהסכך יוכל לעמוד ברוח מצויה, וכנגד רוח שאינה מצויה לקשור את הסכך באזיקונים.


--------------------------------------------------------------------------------

[1] חלק מן הפוסקים העלו כמה חששות בשימוש במחצלאות כסכך:
א. סיכוך בדבר המקבל טומאה – מחצלת שנעשית לצורך שכיבה מקבלת טומאה, אך אם המחצלת נעשית לצורך סיכוך בלבד, ובמקום שאין דרך לשכב על מחצלאות כאלו, הן אינן מקבלות טומאה ומותרות לסיכוך – "ביאור הלכה" (סי' תרכט ד"ה עומדת).
ב. גזרת תקרה – כל דבר שדרך לעשות ממנו תקרה פסול לסכך. גזרה זו נזכרת במסכת סוכה (טו ע"א), והובאה ברמ"א (שם סי' תרכט סע' ו) בשם ה"כלבו". גזרה זו תלויה במציאות בשטח של הדברים שבהם נוהגים לעשות תקרה, ועל כן ה"סכך נצח" המקובל בארץ, שאינו משמש לתקרה בארץ, אינו נכלל בגזרה זו (גם בזה דן ה"ביאור הלכה" הנ"ל).
ג. הגרי"ש אלישיב העלה חשש נוסף, גזרת נסרים. כיוון שנסר של ד' טפחים פסול לסכך, כמבואר במשנה (סוכה יד ע"א), ונפסק בשו"ע (או"ח סי' תרכט סע' יח). והרשב"א בתשובה (הובאה ב"בית יוסף" שם סי' תרכט) הסתפק אם לאסור גם נסרים קטנים שחוברו במסמרים, וביחד יש בהם ד' טפחים. ואף שהרשב"א פסק שלא למחות ביד המסככים, טען הגרי"ש אלישיב שהיינו דווקא כשיש רווח בין הנסרים, אך כשהם מהודקים הרשב"א בוודאי אוסר לסכך בהם, על כן נקט שגם מחצלאות קנים יהיו פסולות מסיבה זו. פסול זה של נסר ד' טפחים אינו תלוי במנהג לעשות תקרה, והסכך פסול מדרבנן.
רוב הפוסקים לא חששו לכך, וכתבו שיש לחלק בין נסרים למחצלאות שלנו. "שבט הלוי" (ו סי' עד) כתב: "כיון דלא נעשה שטח אחד ע"י החיבור, דהא מתקפל כמו דבר רך, ואין זה בגדר גזירת נסר". וב"אז נדברו" (יב, לה) כתב שבקרשים דקים כעין דיקטים שנעשו במיוחד לסיכוך "ולא שייך בזה גזירת תקרה, דאינו דומה לנסרים כלל, רק הוי כמו מחצלאות של קנים... דמותר".
לגבי חיבור הקנים בחוטים שאינם כשרים לסיכוך, צריך לברר מה המציאות של החיבור, ואם המחצלת אינה עומדת ללא החיבור יש לחשוש לכתחילה לדין מעמיד. ועיין בהערה הבאה, וכן בשו"ת "שבט הלוי" (ו סי' עד).
[2] דין "מעמיד" מופיע בגמרא (סוכה כא ע"ב) כאחד משני ההסברים של האמוראים לדעתו של רבי יהודה במשנה. נחלקו הראשונים אם הלכה כרבנן או כרבי יהודה, וכן איזה טעם בדעת רבי יהודה נפסק להלכה.
מדברי המחבר בשו"ע נראה שלא חש לגזרת מעמיד: שהרי הוא פסק כהסבר השני בדעת רבי יהודה (סי' תרל סע' יג) והביא את דעת "תרומת הדשן", שפסק שלא לחשוש לדין "מעמיד" (סי' תרכט סע' ח). אמנם שם (סע' ז) הביא המחבר ספק, שיש מהמפרשים שלמדו ממנו שלא הכריע חד-משמעית להקל בדין זה. ה"מגן אברהם" (סי' תרכט סע' ט) העלה ב' אפשרויות לבאר את דעת המחבר: האחת בשם ה"לבוש", שהמחבר מתיר להעמיד בדבר שפסול לסכך בו, והספק הוא בפסול של דבר שעשוי לקיבול – אם הוא מקבל טומאה ופסול או לא מקבל טומאה וכשר, וכן משמע מדעת הגר"א (שם ס"ק יא בדעת השו"ע); האפשרות השנייה שהעלה ה"מגן אברהם" היא שהספק בסעיף ז הוא אם מותר להעמיד בדבר שפסול לסכך, ואילו בסעיף ח מדובר בהעמדת הדפנות, דהיינו שאינו מעמיד את הסכך באופן ישיר על-ידי דברים פסולים. ומשמע (סי' תרל סע' יג) שהמחבר אינו חושש לטעם שמופיע בגמרא, שיש גזרה ב"מעמיד", הוא מתרץ שהיינו שבדיעבד יש להכשיר אף אם העמיד על-ידי דבר פסול. ובביאור הגר"א (שם ס"ק יג) דייק מהרמ"א שאוסר להעמיד בדבר פסול, ומקשה עליו. ונמצא שלמעשה נכון לחוש לביאור ה"מגן אברהם" בדעת המחבר בשו"ע ולאסור לכתחילה להעמיד את הסכך בדבר פסול, ובפרט שכמה מגדולי הראשונים נקטו שהלכה כשיטה שאוסרת להעמיד.
ולמעשה בדיעבד אפשר להקל ולהכשיר את הסוכה. עיין ב"שער הציון" (שם סי' תרל ס"ק ס) לסיכום שיטות הראשונים בעניין. ויש לדון בזה בכמה נקודות נוספות:
א. מעמיד דמעמיד – ה"חזון איש" (או"ח סי' קמג) דייק מדברי הראשונים שמעמיד כולל כל דבר שמעמיד את הסכך, אפילו באופן עקיף, והקל רק כאשר החיבור נועד לחזק את הסוכה כשהיא עומדת בלאו הכי. לדעתו יש להחמיר לכתחילה גם במעמיד דמעמיד, והוא חולק בכך על ה"מגן אברהם". שו"ת "חלקת יעקב" (או"ח סי' רכא) האריך לדחות את ראיותיו, וה"פסקי תשובות" (עמ' שכז הערה 50) הביא מגדולי הפוסקים שלא קיבלו את חומרת ה"חזון איש". מה עוד שהחומרה בדין "מעמיד" היא לרוב הדעות דין דרבנן (מלבד הב"ח), ועל כן אין להוסיף בה עוד חומרות.
ב. קשירת הסכך על מנת שלא יעוף ברוח מצויה – בגמרא (סוכה כד ע"ב) מבואר שהדפנות צריכות לעמוד ברוח מצויה, וכן פסק המחבר (שו"ע או"ח סי' תרכח סע' ב), אך לגבי הסכך לא נמצא כתוב במפורש. ה"שפת אמת" (סוכה כג ע"א ד"ה והנה) הסתפק בשאלה זו, ולא הכריע. ובספר "פסקי תשובות" (עמ' שכ הערה 5) כתב שצריך הסכך לעמוד ברוח מצויה, והסתמך על הכלל שצריך סוכה הראויה לז' ימים. דעתו קשה, שהרי מצאנו בגמרא (סוכה יג ע"ב) ובפסק המחבר (שם סי' תרכט סע' יב) שלא לסכך בירקות שיתייבשו תוך ז' ימים, וביארו הראשונים (רש"י בכמה מקומות והריטב"א) שזוהי רק גזרה דרבנן, ויש להקשות מדוע לא כתבו שזו סוכה שאינה ראויה לז' ימים ופסולה מהתורה. עיין ב"אוצר מפרשי התלמוד" (שם) ובשו"ת "יביע אומר" (ד סי' נב סע' ב). על כן צריך עיון אם יש דין סוכה הראויה לז' בסכך, אם כי מסברה נראה שכשם שמחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה אינה מחיצה, כך גם הסכך, שהוא עיקר הסוכה, כשאינו עומד ברוח מצויה אינו סכך. לכן הידוק הסכך בדברים פסולים יהיה אסור לכתחילה משום מעמיד, וכן משמע קצת מהרמ"א (שם סי' תרכט, סוף סע' ז).
ג. כתבנו שגם דברים שאינם גידולי קרקע אסורים משום מעמיד, למרות שבגמרא נקטו מעמיד רק בדבר המקבל טומאה, וכן נקטו האחרונים שאין לחלק, עיין במילואים ל"ספר הסוכה" (פרק ט אות סט, על-פי ה"שדי חמד", אסיפת דינים מערכת סוכה אות ב, ז). כמו כן דן שם להקל במסמרים שאינם עשויים להיות סכך כלל, וייתכן שגם ניתן להקל מסיבה זו גם באזיקונים וכדו' (שם, מילואים לפרק ט סי' סז).
 

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר