|
 שנת תשס"ז | שבת פרשת שופטיםשו"ת במראה הבזקניו יורק, ארה"ב New York, USA
ניסן תשס"ד
ברכת האירוסין על-ידי אישה
שאלה
מנהגנו שהרב מסדר הקידושין ולא החתן מברך את הברכות, כדעת רמב"ם. האם יש אפשרות שאישה תברך את ברכות האירוסין? רוב האחרונים שראיתי על הסוגיה מגדירים ברכות אלה כברכות השבח ולא כברכות המצוות.
תשובה
נהגו בכל ישראל שהרב מסדר הקידושין או החתן מברכים את ברכת האירוסין1, ואין לשנות מהמנהג2.
נוסף לכך, קיים חשש ברכה לבטלה בברכת אירוסין על-ידי אישה3.
______________________________________________
1 המנהג שמסדר הקידושין מברך: "באר שבע" (סי' מט), "נודע ביהודה" (מהדו"ת אבה"ע סי' א), "נהר מצרים" ("חופת חתנים" אות ב), "שדי חמד" (מערכת חופה וקידושין אות יח), שו"ת מהר"ם מינץ (סי' פו), וכן משמע מרמב"ם עצמו, בשו"ת "פאר הדור" (סי' ו), שהמנהג היה שגדולי החכמים מברכים, והסיבה שאין החתן עצמו מברך אף שלדעת רמב"ם (אישות פרק ג הל' כג) הברכה היא ברכת המצוות שמוטלת על החתן עצמו (וראה בהערה 3 מה הדין לפי החולקים), היא שלא לבייש את מי שאינו יודע (הגהות סמ"ק מצווה קפג, אורחות חיים הל' קידושין סי' כא, "דרישה" אבה"ע סי' לד ס"ק א, ב"ש שם ס"ק ב ועוד) ויש אומרים מצד יוהרא (מרדכי על כתובות סי' קלא), או מצד שטרוד במצווה ולא יוכל לכוון ("מנהיג" סי' קי).
2 שו"ת רמב"ם (מהדורת בלאו סי' קנב): "אין צריך לשנות מנהג שנהגו בו גם אם קטנה חשיבותו, אם אין זה מביא להפסד בדת ולא לעבירה". וכן בהמשך (שם סי' רסב): "ואפילו בדברים אשר תלוי בהם דבר איסור אמרינן אל ישנה אדם מפני המחלוקת, כל שכן במה שאין תלוי בו איסור בשום פנים… וצריך תמיד לילך במנהג הרוב כל זמן שאין בזה עבירה על איסור". וכל שכן בענייננו, שאנו רואים שמשום בין אדם לחברו הוציאו את הברכה מידי החתן, שאין לעשות שינויים שעלולים להביא לוויכוחים ולמריבות.
3 נחלקו הראשונים במהות ברכת האירוסין. דעת רי"ף (בתשובה סי' רצג) ורמב"ם (אישות פרק ג הל' כג) שזו ברכת המצוות. לעומתם סובר רא"ש (כתובות פ"א סי' יב) שזו ברכת השבח. על-פי דעה זו הבינו "באר שבע" (סי' מט), "תבואות שור" (יו"ד סי' א ס"ק נט) ושו"ת "הר צבי" (או"ח סי' ס) שהברכה אינה מוטלת כלל על החתן, אלא על הנוכחים. אמנם דעת רא"ש עצמו (שם) היא שברכת אירוסין צריכה עשרה כמו ברכת נישואין, ואם כן דין אמירת ברכה זו על-ידי אישה תלוי במחלוקת הרב גרשוני והרב ישראלי שהובאה בשו"ת "במראה הבזק" (ה תשובה קיג), שם נפסק שלא תברך אישה, אלא שאם החתן והכלה מתעקשים על כך אין למסובים לגרום למחלוקת, כיוון שיש מקום להתיר על-פי הרב גרשוני. וגם הוא התיר רק במקרה שהדבר לא יגרום למחלוקת, ובברכת אירוסין יש מנהג קבוע שמסדר הקידושין הוא המברך, ואם כן עצם לקיחת הברכה ממנו עלולה להביא למחלוקות גדולות יותר.
אמנם בדעת רמב"ם ורי"ף ברור שברכה זו מוטלת על החתן, שהוא מקיים המצווה – ואף בדעת הרא"ש כותב "אגרות משה" (אהב"ע א סי' פז) שאף שזו ברכת השבח היא מוטלת על החתן – ולפי זה השליח צריך לכוון להוציא ידי חובה את החתן. וכן כתב "נודע ביהודה" (אבה"ע מהדו"ת א) שהמברך מוציא את החתן (ולכן בנישואי חרש לא יברך), עיין "בן איש חי" (פרשת שופטים אות ב), "נהר מצרים" (דיני חופת חתנים ס"ב), "אגרות משה" (שם), "יביע אומר" (ד אבה"ע סי' ז) ועוד. ולפי זה אישה, שאינה מצווה בפרייה ורבייה, לא תוכל לברך את הברכה, שהרי רק מי שמחוייב בדבר יכול להוציא ידי חובה (ראה ברכות כ ע"ב). ואמנם נחלקו האחרונים בשאלה אם גם האישה מצווה בברכת האירוסין. משמעות ה"נודע ביהודה" שם (אף שהדבר אינו ברור לו לחלוטין) היא שהחיוב מוטל רק על החתן, וכן כתב הרב פראנק ב"הדרת קודש" (סי' טו) בשמו של הגרי"ז, וכן כתב בספר "בית חתנים" (פרק ה הערה ז) בשמם של הגרב"צ אבא שאול והגרי"ש אלישיב, וכן משמע מ"דברי חזקיהו" (ב חו"מ עמ' כה) ו"דבר משה" (מהדו"ת סי' קט). ישנם גם אחרונים הסבורים שגם על האישה חל חיוב (ולכן גם בחרש שנשא פיקחת יש לברך), והם "בית שלמה" (סי' פא), "כנסת הגדולה" (אבה"ע סי' לד), שו"ת מהר"ש ענגיל (ב סי' כח) ו"נטע שורק" (סי' יב) אלא שגם לשיטה זו אין זה ברור אם אישה יכולה להוציא את האיש, כיוון שהדבר תלוי במחלוקת ב"ח ומהרש"ל עם שו"ע וט"ז (שו"ע או"ח סי' רעא סע' ב) אם נשים יכולות להוציא אנשים ידי חובה גם בברכות שחייבות בהן. הכרעת האחרונים ו"משנה ברורה" (שם ס"ק ד) היא שמוציאות ידי חובה, אך "מגן אברהם" (שם ס"ק ב) מביא בשם התוספות (סוכה לח ע"א ד"ה באמת) שהדבר אינו אמור ברבים, שבהם זילא בהו מילתא שתוציאם אישה. נוסף לכך כאן המברך עצמו אינו מחויב בברכה (שהרי הוא אינו המקדש). ישנה מחלוקת בין ה"דגול מרבבה" (שם) ור' עקיבא אייגר (בתשובה סי' ז) אם אישה יכולה להוציא את האיש (עיין גם ב"שער הציון" שם ס"ק ט). "משנה ברורה" (ס"ק ה) פסק כרע"א שיכולה להוציא, אך כל זה במקרים שברור שהאישה חייבת בברכה, ואילו כאן הדבר שנוי במחלוקת ויש כאן ספק ספיקא להחמיר – שמא היא אינה חייבת כלל בברכה, ואף אם היא חייבת שמא אינה יכולה להוציא ידי חובה את האיש.
כל זה אמור אף אם לא היה מנהג קבוע לתת לרב המסדר קידושין את הברכה. נוסף לכך יש מקום לומר שאף מי שסובר שהאישה מצווה בברכה, מסכים שעיקר החיוב מוטל על הבעל, מכיון שכל ראייתם לחיוב האשה היא מהר"ן (קידושין טז ע"ב מדפי רי"ף), האומר שאף-על-פי שאינה מצווה בפרייה ורבייה, מכל מקום יש לה מצווה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצוותו, ואם כן היא רק בגדר מסייעת למצווה. לא ברור אם אישה יכולה להוציא איש במקרה כזה (בדומה למי שמחויב מדרבנן שאינו יכול להוציא מחויב מדאורייתא, ראה ברכות שם, אלא שיש מקום לחלק שאולי יש הבדל בין מחויב ומסייע לבין דאורייתא ודרבנן) אף לפי הדעה המחייבת אותה בברכה, וניתן לדקדק מלשון רמב"ם שאמר שיברך החתן או שלוחו, ולא הזכיר את הכלה.
בשם צוות המשיבים ובברכת התורה,
הרב משה ארנרייך הרב יוסף כרמל
ראשי הכולל
חברי הועדה המייעצת:
הרב זלמן נחמיה גולדברג
הרב נחום אליעזר רבינוביץ
הרב ישראל רוזן
בשיתוף המרכז לשירותים רוחניים לקהילות - ההסתדרות הציונית העולמית
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
