|
 שנת תשס"ג | שבת פרשת כי תשאהתורה והמדינה (מעזבונו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל)מכירת איבריםשאלת הבעלות על גופו של כל אדם, נדונה בדור האחרון בהקשר אוניברסלי. הגרש"י זוין זצ"ל פרסם בספרו "לאור ההלכה" (ע' שי-שלט) מאמר ארוך ומפורט תחת הכותרת "משפט שיילוק לפי ההלכה". "הסוחר מונציה" יצירתו של ויליאם שייקספיר זוכה שם לניתוח הלכתי מעניין. לפי המחזה, שיילוק הסוחר היהודי הלווה לאנטונינוס סכום כסף, כשבשטר ההלוואה הוכנס תנאי המקנה לשיילוק בעלות על חלק מגופו של אנטונינוס במקרה של אי פירעון. אנטונינוס לא רק שלא פרע את חובו אלא אף פגע בכבודו של שיילוק. שיילוק הגיש את השטר לפירעון לפני בית המשפט הונציאני ובית המשפט שהכיר בחוזה ניסה לפגוע בשיילוק ובזכויותיו באמתלאות שונות ומשונות. במאמרו, טוען הוא באריכות , כי אילו היה משפט זה מתבצע בפני בית דין יהודי, שיילוק היה בודאי מפסיד. עיקר דבריו מבוסס על כך שהחוזה מנוגד במהותו לדין תורה וכשם שאי אפשר לתבוע בבית הדין קיום חוזה בו אחד מן הצדדים מתחייב לחלל שבת כך אי אפשר לתבוע בבית הדין קיום סעיף בחוזה שמשמעו הורדת חלק מבשרו של הנתבע והעברתו אל התובע. ועוד עיקר טענתו היא "כח החיים של גוף האדם איננו שלו, של האדם-זוהי הנקודה. לא זו בלבד שהאדם אסור לאבד את חייו, כולם או מקצתם, אלא שאין החיים הללו שלו כלל. אם הוא מוכר או ממשכן את בשר גופו לחתיכה ולקציצה למי שהוא, הרי זה כאילו מקנה דבר שאינו שלו, שאין הקנין נתפס כלל. "ד' נתן וד' לקח" איננה מליצה של תנחומין גרידא, אלא שזו הגדרת המציאות" (שם ע' שיח). בהמשך דבריו (שם), הוא קובע כי גם תשלומי חובל ומזיק, אינם תשלום על רכוש שניזוק אלא "אין ערך של דמים לעצם כח החיים של האדם ואיבריו, כי אינם שלו כלל, ולא ניתנו לו אלא להשתמש בהם "אדם לעמל יולד" ואין הנזק נערך אלא בהפסד של שכר עבודה בלבד, זהו נזק דמים, וזהו קניינו, ולא יותר" (שם ע' שכד). לכן מסכם הוא את דבריו "אנו רואים אפוא, כי אבריו של האדם אינם ברשותו כלל-הוא אינו בעלים עליהם והם אינם שלו, ולא יוכל לעשות בהם שום משא ומתן (מלבד שעבודים של מלאכה ועבודה)" (שם ע' שכז). אם כך, לפי דעתו של הגרש"י זוין אין כלל מקום לדון בשאלה של "מכירת איברים". בשבוע הבא נדון בדעתו של מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל.  לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
