שנת תשס"ט |שבת פרשת אחרי מות - קדושים

חמדת הדף היומי: מפני מה מודה במקצת נשבע

ב' - ח' אייר, בבא קמא קיט- בבא מציעא ז

בתחילת מסכת בבא מציעא הגמרא עוסקת בהלכות שבועת מודה במקצת. כאשר אדם תובע סכום כסף והנתבע מודה שהוא אכן חייב חלק מסכום זה, הנתבע ישלם את הסכום שהודה ועל השאר, התורה מחייבת אותו שבועה. הגמרא (ג עמוד א), תוך כדי הדיון בסוגיה, מביאה את הסברו של רבה לשבועה זו:

"אמר רבה: מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע? חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו". כלומר, החשד הוא שהנתבע אכן חייב את מלוא הסכום, אך רצה לכפור בכל התביעה. אומנם, כיון שלא היה יכול להעיז פניו בפני האדם לו הוא חייב כסף, הוא הודה במקצת התביעה. אם נחייב אותו להישבע ולהכחיש את דברי התובע, הוא ישבר ויודה שאכן הוא חייב את מלוא התביעה.

הראשונים ניסו להסביר יותר לעומק מהי בדיוק שאלתו של רבה "מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע." לפי התוספות (שם ד"ה מפני), רבה שואל מדוע שלא נאמין לו ב'מיגו' שהיה כופר הכול. 'מיגו' (=מתוך) הינו מושג הקובע שאם אדם היה יכול לטעון טענה מסוימת שבה היה זוכה בדין, אף אם הוא טוען טענה אחרת הוא נאמן מתוך שהיה יכול לטעון את הטענה שלא טען. לכן, לפי התוספות, השאלה היא, הרי אותו אדם שהודה במקצת, היה יכול גם לכפור בכל התביעה, שהרי מדובר במקרה שלתובע אין הוכחה לתביעתו. אילו היה כופר בכל הוא לא היה חייב שבועה, אם כן מדוע עתה, שואל רבה, שהודה במקצת הוא חייב להישבע? מדוע שלא נאמר שמתוך שאילו היה כופר בכול היה פטור משבועה, גם עתה שהודה במקצת יהיה פטור משבועה. על כך עונה רבה שאדם זה לא היה מסוגל לכפור בכול, משום שאין אדם מסוגל להעיז פניו כלפי אדם לו הוא חייב.

אמנם, לפי הסבר זה של תוספות, לשאלת רבה, תשובתו של רבה הופכת להיות בעייתית. הראשונים (תוספות בבא קמא קז עמוד א ד"ה עירוב, ר"ן שבועות כו עמוד ב בדפי הרי"ף, ועוד) ציינו למספר מקומות בש"ס בהם הגמרא קבעה ש'מיגו' מועיל, למרות שהטענה שהיה הנתבע יכול לטעון היא טענה שיש בה העזת פנים. מצאנו מספר תשובות לשאלה זו, הפעם נביא את תשובתו של הש"ך (חושן משפט בסוף סימן פב דיני מיגו סעיף ו- וציין שם לכמה ראשונים שכן תירצו). הוא קבע כעיקרון כי יש הבדל בין אם ה'מיגו' בא לפטור את הנתבע מחיוב ממון לבין אם הוא בא לפטור את הנתבע מחיוב שבועה. כיוון שכדי לחייב אדם לשלם, צריך הוכחה חזקה, גם אם ה'מיגו' רעוע כיוון שמדובר בטענה שיש בה העזת פנים, ה'מיגו' מספיק בכדי לפטור אותו מלשלם. אך אם ה'מיגו' בא לפטור משבועה, כמו במקרה שלנו, אם ה'מיגו' רעוע כי הוא מבוסס על טענה שיש בה העזת פנים, הוא אינו פוטר מחיוב שבועה.

הסבר זה של התוספות לשאלתו של רבה מנוגד לשיטתם של הר"י מיגאש והרמב"ם. לפי הר"י מיגאש (שבועות מה עמוד ב) והרמב"ם (מלוה ולוה יג, ג) 'מיגו' כלל אינו יכול לפטור מחיוב שבועה, אלא רק מחיוב ממון. לכן אין מקום לשאול מדוע שלא יפטר הנתבע 'מיגו' שהיה כופר בכול. לשיטתם, שאלתו של רבה היא, מדוע התורה חייבה שבועה דווקא במקרה זה של מודה במקצת.

סיכום: לפי התוספות, רבה שואל מדוע אדם שהודה במקצת אינו פטור משבועה, ב'מיגו' שהיה יכול לכפור בכל התביעה. התשובה לכך היא ש'מיגו' אינו פוטר במקום שהוא מבוסס על טענה שיש בה העזת פנים. אמנם יש ראשונים שסייגו שלעניין לפטור מתשלום גם 'מיגו' המבוסס על טענה שיש בה העזת פנים פוטר. לפי הר"י מיגאש והרמב"ם 'מיגו' כלל אינו פוטר מחיוב שבועה, ולשיטתם רבה בא להסביר מדוע דווקא במקרה של מודה במקצת חייבה התורה שבועה.    

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר