שנת תשס"ח | שבת פרשת ויקהל

בשבוע שעבר, ב"חמדת ימים" לפרשת כי תשא, הסברנו כי פרשית השבת המופיעה בתחילת פרשת ויקהל אחרי חטא העגל, משמעותה כי חטא העגל נסלח, עם ישראל חזר למדרגה רוחנית של "שמירת שבת" ויכול מחדש להציב לעצמו מטרה רוחנית כמרכז חייו - את השבת (עיינו שם).

השבוע נתייחס לנושא זה מבחינת הכרובים.

רבים שאלו כיצד אחרי הכישלון בעגל נתן הקב"ה ציווי לבנות כרובים בקודש הקדשים, הרי לכאורה גם זו ח"ו הגשמה?

ננסה להסביר מדוע הציווי על עשיית הכרובים מהווה שינוי כיוון מאוד נצרך, דווקא אחרי הכשל.

מן הכתובים עולה בבירור כי הן הכרוב והן העגל, הם חלק מ"מעשה מרכבה". נשתדל ל"פרש את שיחתנו" בלי לעבור על הדרכת חז"ל "אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד" (משנה,חגיגה ב, א).

הנביא יחזקאל מתאר את המרכבה בפירוט פעמיים. הראשונה בפרק א':

"וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן"        (פסוק  י)

השניה בפרק י':

"וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר" (פסוק יד).

ההבדל מאוד בולט ה"שׁוֹר" נעלם וה"כְּרוּב" תפס את מקומו. חז"ל הסבירו זאת בדרך הבאה:

"אמר ריש לקיש: יחזקאל ביקש עליו רחמים והפכו לכרוב. אמר לפניו: רבונו של עולם! קטיגור (השור=חטא העגל) יעשה סניגור? (חגיגה יג ע"ב).

הקשר בין "מעשה מרכבה" לחטא העגל מופיע בחז"ל גם בדרך הבאה:

"אמר הקב"ה למשה... ואני רואה אותם שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה ואני חוזר בטטראמילין שלי (במרכבה שלי) שלי שהן מתבוננין בו ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו שנאמר "ופני שור מהשמאל לארבעתן", והם מכעיסים אותי בו שנאמר (תהלים ק"ו כ) "וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר"   (שמות רבה פרשה מב ד"ה ה ד"א לך)

משני המדרשים הללו נוכל ללמוד:

א.   גם חטא העגל היה ניסיון לעבוד את הקב"ה.

ב.  ההליך המופיע בפרשיות  כי תשא וויקהל, המעביר את עם ישראל מעשיית עגל לעשיית כרובים הוא הליך של תיקון וסנגוריא על עם ישראל.

השור והעגל הם סמל לצרכיו הגשמיים של האדם בעולם החומר. הכתוב מלמד אותנו:

"וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר" (משלי י"ד ד).

הדרך לרווחה כלכלית בימי התנ"ך עברה דרך השור. כל ניסיון לשים את השור במרכז וק"ו לסגוד לו גם כחלק מ"מרכבתו" של הקב"ה אסורה ומסוכנת. מכאן ועד להשתעבדות לעולם החומר המרחק קצר מאוד. הכרובים לעומת זאת, הם אומנם חלק מהמרכבה, שפירושה הכוחות באמצעותם הקב"ה מנהיג ומנהל את העולם, אבל זהו החלק הכי פחות גשמי, בכל עולם החומר. גם את הכרובים אסור בשום פנים ואופן לעבוד או לסגוד להם. אבל הקב"ה התיר להשתמש בהם כסמל להשכנת שכינה, אולי כדי לחזק את התובנה כי אף על פי שגם את החומר יש לקדש, הדרך לסמל זאת היא דווקא על ידי "הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה" (שמות ל"ז ט) ולא על ידי "תַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב" (שם). גם בעולם הזה, העולם הגשמי, שאיפת חיינו היא כלפי מעלה.

דווקא ההצלחות הכלכליות המופלאות של מדינת ישראל בשנים האחרונות, הן שמחייבות אותנו להתריע.

המטרה של מדינת היהודים - מדינה יהודית, איננה רווחה חומרית. הרווחה החומרית היא אמצעי

לבנות חברה שמרכז הווייתה היא השבת  והשאיפות הרוחניות שהיא מסמלת.