|
 שנת תשס"ח | שבת פרשת ויקהלמקום קביעת המזוזה כאשר לא ניתן לקובעה במזוזת הפתחשו"ת "במראה הבזק"קיטו, אקוודור Quito, Ecuador
שבט תשנ"ג
מקום קביעת המזוזה כאשר לא ניתן לקובעה במזוזת הפתח
שאלה
הדלת העומדת בין המטבח לחדר אכילה, לא נסגרת באופן הרגיל, אלא כשפותחים אותה היא חוזרת אחורה וקדימה כמה פעמים ולכן המזוזה תמיד נופלת. מה לעשות במקרה הזה?
תשובה
אם אפשר לקבוע את המזוזה במקום שהדלת לא תפיל אותה כל הזמן, כגון לחקוק אותה בתוך הכותל, או לקבוע אותה במסגרת הדלת, מן הצד, חייבים לעשות כן, כדי לצאת ידי כל ספק1.
אם אי-אפשר לעשות את התיקונים הללו, נראה שחייבים לקבוע את המזוזה במקומה ולחזור ולקבוע אותה כל אימת שרואים, שהיא עומדת ליפול. אבל נראה שאסור לברך על קביעה זו, הואיל ויש ספק, אם מקיימים את המצוה על ידיה2. ואם המזוזה נופלת מיד, פטורים מלקבוע שם מזוזה, שכן "אונס רחמנא פטריה". ונראה שאין אתה חייב לעשות מעשה כדי לפטור את הפתח הזה מחיובו (כגון ע"י הסרת הדלתות - לשיטת הרמב"ם)3, או כדי לאפשר את קיום המצוה כהלכתה (כגון ע"י החלפת הדלתות בדלתות מסוג אחר)4.
_____________________________________________
1 עיין מה שכתבנו בתשובה לשאלה קלב.
2 שיש לומר, שאין זו קביעות, הואיל והיא עומדת ליפול מפעם לפעם. ועיין "דעת קדושים" (סי' רפט ס"ק טז) שכתב, שאולי גבול קביעות הוא כמו לגבי מחיצה שצריכה להיות ראויה לעמוד ברוח שאינה מצויה (ואפשר שצריך לומר "ברוח מצויה", וצ"ע), עד כאן תורף דבריו. ונראה שחזרת הדלת אינה טובה מרוח מצויה, ולכן אין כאן קביעות. וכל זה לפוסקים שמצריכים קביעות בעשיית מזוזה, היינו "דעת קדושים" (שם), וכך הוכיח ה"גדולי הקדש" (שם ס"ק י) מלשון הרמב"ם והטור. וב"מקדש מעט" (שם ס"ק כו) כתב שכן מוכרחת דעת השו"ע, וכן העלה ה"ערוך השולחן" (שם ס"ק טז) וה"שאילת יעב"ץ" (ח"א סי' לו), ומהרש"ם (ח"ד סי' קלט) כתב שלכל הפחות ידי ספק לא יצאנו. אבל לפוסקים שאין צריך קביעות במזוזה אלא למצוה מן המובחר (ב"ח בסי' רפט, ומביאו הש"ך ס"ק ז ובשו"ת "דרכי נועם" יו"ד סי' טז, ומשמע קצת שה"שבט הלוי" מצדד כמתם בח"ד סי' קמג), נראה שיוצאים שפיר על-ידי קביעות כזאת, אעפ"י שידוע, שתנועות הדלת יפילו את המזוזה לאחר זמן, ולכן נראה לקבוע אותה, אבל בלי ברכה, כמו שכתבנו.
3 נראה שעל הצד שאין יוצאים ידי המצוה על-ידי קביעה כזאת, כמו שכתבנו בהערה 2, דינו כאנוס, ובאונס במצוות ציצית ראינו שאין איסור על לבישת בגד שהאונס מונע ממנו להטיל בו ציצית, וכן במזוזה - אין איסור ליכנס לבית, ואין צריך לעשות מעשה לפטור את עצמו מחיובה. כמו כן מצאנו בציצית בבגד של פשתן שלפי ר"ת חכמים גזרו שלא להטיל בו ציצית (תוס' שבת כה ע"ב ד"ה סדין, ועיין שו"ת הרא"ש כלל שני סי' ח), ולא מצאנו שחכמים חייבו להסיר אחת הכנפות כדי לפטור את הבגד מחיובו, הרי רואים אנו שאם הוא אנוס מלקיים המצוה, אין צד לחייב אותו לפטור את עצמו מעצם החיוב. וכן מצאנו במרדכי בהלק"ט (בפרק התכלת סי' תתקמד) שאם נקרעה ציצית בשבת, מותר להמשיך ללבוש את הבגד ואין צריך להסירו, שאינו עובר, הואיל ועכשיו אי-אפשר להטיל בו ציצית (עיין כל זה סוף סי' יג באו"ח). וכתוב שם במרדכי: "וכן במזוזה ומעקה, ותדע דאטו בלא מזוזה יאסר ליכנס לבית, אלא בעמוד ועשה קאי, ותו לא", עכ"ל.
4 אף-על-פי שמצאנו, שאדם שאין לו מים חייבוהו ללכת מיל כדי ליטול ידיים, וכן לעניין תפילה בציבור, הרי לא מצאנו שאדם חייב לבנות לו גג-צירים לפתוח או לסגור מעל סוכתו, כדי לאפשר לעצמו ליכנס לסוכה מיד כאשר הגשם נפסק, ולכן צריכים לאמור שחייבו אדם לעשות מאמץ קטן להתחייב במצוה, שהוא פטור ממנה באונס, אבל לא מאמץ גדול, ונראה שהחלפת דלתות הוי מאמץ גדול, ואינו חייב לעשותו. ועיין "שפת אמת" (סוכה כח ע"ב) שאם ירד גשם לסוכתו, אבל יש סוכה אחרת ששם אין הגשם יורד, אינו חייב ללכת לסוכה ההיא לחייב את עצמו במצוה.
 לראש העמוד הדפסת עמוד שליחת קישור לחבר |
|
חמדת ימים ויקהל תשס"ח
חמדת ימים ויקהל תשס"ח