** הערות:
[1]
יש לדון אם לאישה זו יש נאמנות בנדון זה. שהרי האישה מעידה עדות שייתכן שיהיו מדבריה אלה השלכות לגבי השאלה אם בזמן מסוים כבר הייתה גיורת. ובנודע ביהודה (מהדורה קמא אבהע"ז סימן כז ד"ה אך שיש; במהדורת מכון ירושלים עמוד נח) דייק מהרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג, ז) ש"גבי גר דבעינן עדות גמורה, שהרי אפילו מעיד לו עד אחד שאינו נוגע בדבר, מכל מקום אינו מועיל עד שיעידו לו שני עדים, ככל עדות שבתורה".
אמנם כאן האימא ודאי גיורת עכשיו, וגם הבת ודאי יהודייה, וכל הדיון הוא לגבי שאלת השלכות דברי האימא על כשרות בתה להינשא לכהן. כבר דנו האחרונים אם עדות לגבי כשרות אישה לכהונה נחשבת כעדות באיסורים, שבה מספיק עד אחד, או כעדות בדבר שבערווה, הדורשת שני עדים. ראו רמב"ם הלכות סנהדרין טז, ו; תוספות רי"ד וריטב"א לקידושין סו ע"א ד"ה איבעיא להו; אבני מילואים סימן מט ס"ק ה; שב שמעתתא שער ו פרק טו; שו"ת ר' עקיבא איגר חלק א סימן פה בהשמטות; וחזון איש אבהע"ז סימן כ אותיות יד-יז.
ויש להוסיף שכאן הייתה לאימא חזקת נכרית (שהרי ודאי הייתה כזו לפחות עד לזמן הגיור הראשון), ופוסקים כראשונים הסוברים שאין עד אחד נאמן אפילו באיסורים כשהוחזק האיסור (רמ"א יו"ד קכז, ג). ולמרות שהדיון שלנו מתייחס לבת בלבד (שהרי ברור הוא מעמדה הנוכחי של האימא, היינו שעכשיו היא ודאי גיורת), והרי הבת לכאורה נולדה בלי חזקת נכרית, ייתכן שחזקת האם מועילה לבת לחומרא.
אמנם לגבי החזקה, נראה שיש לראות במעשה הגיור הראשון לפחות רעותא בחזקה זו, ובמקרה כזה הפני יהושע סבר(קידושין סג ע"ב ד"ה גמרא אמר רב נאמן) שעד אחד נאמן למרות חזקת האיסור, ואת דעתו הביא הנודע ביהודה (מהדורה קמא אבהע"ז סימן לא ד"ה אלא הנלע"ד, עמודים פב-פג).
יש להוסיף שכאן גם בלי דברי האימא ידוע שהיא עברה כבר מעשה גיור (על פי התעודה של הרב האורתודוקסי החתומה בידי שלושה דיינים). נוסף לכך, היא הוחזקה כמי שעברה גיור (מכך שנישאה בחופה וקידושין והצטרפה לקהילה יהודית). אלא שהואיל והגיור שעברה היה במסגרת הקהילה הקונסרבטיבית, יש רעותא בכשרות גיורה.
ונראה שעיקר הרעותא בגיורים שלהם הוא מצד כשרות המגיירים עצמם, וכן משום שאינם מקפידים על כוונה ראויה לקבלת מצוות. כפי שיבורר להלן בתשובה, על שתי נקודות אלו נעשו עיקר הבירורים, ובהם נזקקנו גם לדברי המתגיירת. נראה שרוב בתי הדין הקונסרבטיביים לגיור מקפידים על תהליך לימוד לקראת הגיור וכן על קבלת מצוות מסוימת וטבילה בפני שלושה. לגבי גיורה של האימא בנדון דידן, היא תיארה לנו שככה היה גם אצלה. ונראה לומר לגבי נקודות אלו שהן בגדר דבר העשוי להתגלות, שאין בו צורך בשני עדים (ראו שו"ת התשב"ץ חלק א סימן פב; נודע ביהודה שם ד"ה ועכשיו אבוא לביאור פסקי הרמב"ם, עמוד נט; אולם ראו שו"ת הריב"ש סימן קנה בטענותיו נגד התשב"ץ, במיוחד בד"ה ועוד יש מקום). שהרי התברר לנו מכמה מקורות מיהם הרבנים שעסקו בגיור באותה תקופה ובאותו מקום בקהילה הקונסרבטיבית וכן לגבי טיבם. ואף לגבי קבלת המצוות שלה נראה שיש להחשיב את דברי האימא כדבר העשוי להתגלות, שהרי האישה יודעת שעשינו הרבה בירורים בענין, והיא בעצמה הזכירה את שמות שני אנשים (הכשרים לעדות) שהכירוה בתקופה שלאחר הגיור הראשון. ולגבי הנוהג של המגיירים האלה, פשוט הוא שעשוי להתגלות על ידי חקירה אצל מתגיירים אחרים מאותה התקופה, לגבי הלימוד לפני הגיור, קבלת המצוות והטבילה.
ויש לציין את דיונו של הרב יוסף גולדברג, שכתב (שורת הדין כרך ד פסק הדין שמתחיל בעמוד רלג):
"דאנן לא ידעינן על פרט מסויים במעשה הגירות, האם קבלה בכנות תו"מ או לא, ובזה מהני גילוי מילתא בעלמא, דכשר אף קרוב להעיד על כך וכפי שיבואר להלן. ומאחר שבנד"ד העיד בעלה לשעבר, שמיד אחר הגירות שמרה שבת וכשרות וטהרת המשפחה (וכן הבת העידה שעד היום שמרה שבת וכשרות, וסביר להניח שכך נהגה מזמן הגירות) וא"כ... מקבלים אנו את עדותם על כך..."
ובהמשך דן באופן דומה גם לגבי כשרות בית הדין, שמועיל בזה גילוי מילתא בעלמא ואין צורך בעדות.
יש לדון כנ"ל גם לגבי עדויות (של עד אחד) שקיבלנו מהרב ב' ומאנשים אחרים (שכל האחרים היו אורתודוקסים). אבל נדגיש שקיבלנו מהם תמונה די אחידה, בלי סתירות משמעותיות, וההתרשמות שלנו משיחותינו עמהם הייתה ברורה שהם דוברי אמת [ונציין במיוחד שהאימא אמרה מעצמה שלאחר הגיור הראשון עדיין נסעה ברכב לבית כנסת, היינו שלא ניסתה לשקר ו'לשפר' את מעמדה. וכמו כן הרב ב' מעצמו הודה שה'דיין' השלישי לא שמר שבת (לפחות לא באופן מלא, כדלקמן), ודבריו אומתו על ידי אחרים].

[2]
ראו לקמן תשובה פב.

[3]
ראו לקמן תשובות פג-פד.

[4]
ראו לקמן תשובה פה.