פרשיה זו נתקנה לקריאה ביום הראשון של ראש השנה. לדברי חז"ל ביום זה נפקדה שרה. (מגילה דף י ע"א, ושם מובא שגם חנה נפקדה ביום זה ולכן מפטירים בפקידת חנה, עי"ש בדברי הר"ן בשו"ע או"ח תקפ"ד ובמשנ"ב שם ס"ק ו שהביא שגם רחל נפקדה ברה"ש).

ניתן להבחין בקלות שהפרשיה מכילה שני מסרים:

א.       שרה שנפקדה במידת הרחמים "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה" (עיינו בסוגיא ראש השנה דף יז ע"ב ובתוס' שם ד"ה שלש עשרה בשם ר"ת)

ב.        הקב"ה נגלה לאברהם ובישר לו על הולדת יצחק במידת הדין: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים".

אברהם הוא זה שקורא לבנו יצחק "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ … יִצְחָק", בהמשך לצחוקו של אברהם בזמן הבשורה "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד" (שם יז, יז, סוף פרשת לך לך). לכן, גם בפרשתנו מודגש "וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ".

אם כך, צריך ביאור: למה שרה שותפה לקריאת יצחק בשם זה? והלא, לכאורה, הקב"ה נזף בשרה על צחוקה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה" (שם יח, יג).

מצד אחד קשה, מדוע הנימוק ששרה נותנת הוא "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי"? מדוע היא מזכירה את מידת הדין למרות שהיא נפקדה במידת הרחמים?

מאידך גיסא, ברור מדוע מידת הדין מופיעה בסיפור מילתו של יצחק "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים", שהרי אין לך מצווה הקשורה יותר למידת הדין, מאשר מצוות ברית המילה. אין מילה ללא כאב, אין מילה ללא דם ואין מילה בלי בכי של הרך הנימול ואמו (וגם שאר המסובים).

נציע הסבר אחד המאחד ומאיר את באור יקרות את כל המאורעות.

כל התהליך מופיע בתורה בשלבים:

א.      בפרשת לך לך הקב"ה מתגלה לאברהם במידת הרחמים: "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:  וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" (שם יז, א-ב). המטרה: הקמת עם שחי חיים רוחניים של שלמות-תמימות-צדקות (גם מלשון צדק וגם מלשון צדקה) שמושגות באמצעות אמונה תמימה, שבסיסה מידת הרחמים. אומה שבניה מאמינים בני מאמינים, תלמידיו של אברהם אבינו. הברית וברכת הריבוי יאפשרו זאת.

ב.        בפרשת לך לך הקב"ה מתגלה לאברהם במידת הדין: "וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:… וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:…זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:… וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם… הִמּוֹל יִמּוֹל… וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם… וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק… וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת: וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם"

(שם יז, ג-יג).

ברית המילה היא הביטוי החזק של מידת הדין. השלמות והתמימות כאן מושגים באמצעות ההכנסה בבריתו של אברהם אבינו, אף על פי שהיא יוצרת לכאורה חסרון בהורדת הערלה. החידוש הוא שאחרי המילה, הרך הנימול הוא שלם יותר = תמים יותר.

ג.        בפרשת וירא התורה ממשיכה לבאר את ההתגלות לאברהם במידת הרחמים: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:… וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ … וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ" (שם יח א-טו).

סיכום ההתגלות, המסופרת בשתי המידות יחד, כאמור לעיל, נבחרה לפתוח את קריאת התורה בראש השנה.

בשבוע הבא נסביר, בע"ה, מהי המשמעות של מבנה מיוחד זה ומה הקשר שלו לראש השנה.

נשתדל גם להבין את פשר דבריה של שרה, בהקשר לצחוק ולשם שגם היא בחרה לבנה יחידה.