דף מקורות

 
שיעורים 12–13 – הצמחים הקדושים בקדושת שביעית והשימוש בהם

השיעור מגדיר אילו צמחים קדושים בקדושת שביעית ולאילו שימושים מותר להשתמש בהם. שלושה תנאים נדרשים לקדושה: הצמח גדל בארץ ישראל; הוא מיועד לשימוש הנכלל ב“לכם לאכלה”; והוא צמח בזמן המחייב בקדושת שביעית. הסיכום מתמקד בשני התנאים הראשונים.

תחילה נדון התנאי של “גידולו מן הארץ”. לכן פטריות ודברים שאין להם שורש בארץ אינם קדושים בקדושת שביעית. גם בדבש אין קדושת שביעית, אף שהצוף בא מפרחים, מפני שהדבש עצמו אינו צמח בעל שורש בארץ, ויש גם הסברים נוספים: הצוף נאסף לפני שלב חלות הקדושה, או שהדבש משתנה בגוף הדבורה ופנים חדשות באו לכאן.

בהמשך נידון הכלל “הנאתו וביעורו שווים”. קדושת שביעית חלה בדברים שההנאה מהם באה בשעת כילוי החומר, כמו אכילה, סיכה, הדלקה וצביעה. עצי הסקה רגילים אינם קדושים, מפני שההנאה העיקרית מהם באה רק לאחר שנעשו גחלים. לעומת זאת, צמחים המיועדים לצביעה קדושים, משום שהצבע נקלט בבגד בזמן שהחומר מתכלה.

הסיכום עוסק גם בצמחים לשימושים שונים: מאכל אדם, מאכל בהמה, תרופה, הדלקה, צביעה וכיבוס. הרמב״ם פוסק שיש קדושת שביעית בצמחים המיועדים לכיבוס, אך אסור להשתמש לצורך כיבוס בצמח שייעודו לאכילה. ביחס לכותנה, הובאה מחלוקת בהסבר מדוע אין קדושת שביעית בסיבי הכותנה; למעשה גם הרב שלמה זלמן אויערבך קיבל שאין קדושה בסיבים, אף שהקשה על הטעמים שניתנו לכך.