דף מקורות

דף הרחבות

יחידה 16 – הנחה כנגד האש והחזרה

בשיעור זה נעבור מן השאלה מהו איסור בישול מן התורה אל השאלה כיצד מותר לחמם מאכל בשבת כאשר מצד דיני בישול אין בו עוד איסור. בשיעורים הקודמים למדנו את גדרי בישול אחר בישול, בישול אחר אפייה וצלייה, ודין מאכל יבש או לח. כעת נניח שמדובר במאכל שכבר מבושל כל צורכו ואין בו בעיית בישול, ונשאל באיזו דרך מותר להניחו על מקור חום, ומתי הדבר נאסר משום שהוא נראה כבישול או מחשש שמא יחתה בגחלים.

נפתח בברייתא המתירה להביא קיתון מים ולהניחו כנגד המדורה לא כדי שיחמו אלא כדי שתפיג צינתם. הראשונים למדו מכאן שגם כאשר אין איסור בישול, לא כל צורת חימום מותרת. הרשב״א והר״ן כתבו שעל גבי האש ממש אסור מפני שנראה כמבשל, והתירו רק כנגד המדורה. הרא״ש והתוספות הוסיפו טעם אחר: אם יניח על גבי כירה או על האש, יש חשש שמא יחתה בגחלים כדי להגביר את החום. מתוך כך נעמוד על שתי גזירות נפרדות או משלימות: מיחזי כמבשל ושמא יחתה.

בהמשך נעסוק בפסיקת השולחן ערוך, שמותר להניח דבר יבש שנתבשל כל צורכו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו. מכאן נלמד שהיתר החימום בשבת תלוי בשלושה תנאים: המאכל כבר מבושל כל צורכו; הוא יבש או שאין בו חשש בישול אחר בישול; וההנחה נעשית בדרך שאינה נראית כבישול ואינה מעוררת חשש חיתוי. לכן מותר כנגד המדורה, אבל לא על גבי האש עצמה.

לאחר מכן נעבור לדין החזרה. המשנה עוסקת בכירה שהסיקוה בקש ובגבבא או בגפת ובעצים, ומבחינה בין כירה שאינה צריכה גריפה וקטימה לבין כירה שהוסקה בגחלים וצריכה גריפה או נתינת אפר. בית הלל מתירים להחזיר תבשיל לכירה, אך דווקא במסגרת תנאים המונעים חשש בישול או חיתוי. מתוך כך נעמוד על ההבדל בין הנחה לכתחילה לבין החזרה: החזרה קלה יותר, מפני שהתבשיל כבר היה על מקור החום, אך גם היא הותרה רק כאשר הכירה גרופה או קטומה.

בהמשך נעסוק בטעם הצורך בכירה גרופה וקטומה. רש״י והרשב״א הדגישו שהחזרה לכירה שאינה גרופה וקטומה נראית כבישול, ואילו רבנו תם ובעל המאור ביארו שהחשש הוא שמא יחתה בגחלים. לפי שני הכיוונים, פעולת ההחזרה על מקור חום פעיל נראית כמעשה של המשך בישול או עלולה להביא להתעסקות באש. לכן גם בדבר שאין בו בישול מן התורה, חז״ל הצריכו שינוי והיכר המבדיל בין חימום שבת לבין בישול רגיל.

לאחר מכן נעסוק בגדרי גרופה וקטומה במציאות המודרנית. בגמרא, גריפה היא הוצאת הגחלים, וקטימה היא נתינת אפר עליהם כדי למעט את חומם. כיום אין גחלים בכיריים רגילות, ולכן הפוסקים דנו האם כיסוי הלהבה בפח, הנקרא בלעך, או שימוש בפלטה, יוצר היכר הדומה לקטימה. האגרות משה כתב שגם כאשר הגז פתוח לגמרי ואין אפשרות להגביר את האש, עדיין יש צורך בבלעך מטעם "לא פלוג", מפני שהגזירה לא בטלה. מתוך כך נבין שההיכר אינו רק פתרון טכני לחשש הגברת האש, אלא חלק ממבנה ההיתר של חימום בשבת.

בהמשך נעסוק בגבול שבין "כנגד המדורה" לבין "על גבי הכירה". אם התבשיל מונח במקום שאינו דרך בישול רגילה, כגון כנגד מקור חום ולא עליו, יש יותר מקום להתיר. אבל כאשר הוא מונח על מקור החום עצמו, או במקום המיועד לבישול, הדבר קרוב יותר למיחזי כמבשל ולחשש חיתוי. מכאן נובעות שאלות מעשיות רבות: האם פלטה נחשבת מקור חום המיועד לבישול או רק לחימום, האם כיסוי הכיריים יוצר היכר מספיק, והאם הנחה על גבי כלי ריק נחשבת שינוי.

בסיום השיעור נעמוד על הכלל הגדול של דיני חימום בשבת. גם כאשר מאכל כבר מבושל כל צורכו ואין בו בישול אחר בישול, אין זה אומר שמותר להניחו בכל דרך על האש. חז״ל הבחינו בין חימום המותר כנגד המדורה, החזרה המותרת בתנאים על כירה גרופה וקטומה, והנחה חדשה על מקור חום שנראית כבישול או עלולה להביא לחיתוי. מתוך כך נבין שהלכות חימום בשבת בנויות משתי קומות: תחילה יש לוודא שאין איסור בישול מן התורה, ולאחר מכן יש לברר אם דרך ההנחה מותרת לפי גזירות חכמים.