דף מקורות

שיעורים 27–28 – איסור ספיחין בשמיטה

השיעורים עוסקים באיסור ספיחין — גידולים שצמחו מאליהם בשביעית. מן התורה, לפי חכמים, ספיחין מותרים, אך חכמים גזרו עליהם מפני עוברי עבירה: אנשים עלולים לזרוע בשביעית ולטעון שהירקות צמחו מאליהם. רבי עקיבא סובר שיש מקור מן התורה לאיסור, אך ר״ש סירילאו ביאר שגם לשיטתו ייתכן שהוא נותן סמך למנהג קדום.

הרמב״ן מסביר שלדעת חכמים הפסוק “את ספיח קצירך לא תקצור” אינו אוסר אכילת ספיחין מן התורה, אלא אוסר לקצור אותם כדרך בעלים; יש לנהוג בהם מנהג הפקר. ספר החינוך הלך בכיוון דומה: לא נאסר עצם האכילה מן התורה, אלא קצירה בדרך הרגילה.

השיעור עוסק גם בחריגים: יש מינים שלא גזרו בהם משום ספיחין, כגון צמחים שאין דרך לזורעם או דברים שאינם מאכל אדם. ביחס לכרוב ומינים שמתקיימים זמן רב, הובאו תירוצי הר״ן ופאת השולחן לשאלות תוספות: מדוע נדרש פסוק אם ניתן ללמוד מביעור, ומדוע רק כרוב הוזכר כחריג. לפי הר״ן, יש מציאות שבה אין ספיחין למינים מסוימים או שהאיסור שייך רק מצד חשש זריעה; לפי פאת השולחן, הפסוק מלמד בעיקר הפקר, ואיסור האכילה מדרבנן.