דף מקורות

דף הרחבות

יחידה 50 – טלטול מן הצד

בשיעור זה נעסוק בטלטול מן הצד, כלומר מצב שבו האדם אינו מטלטל את המוקצה בידיו באופן ישיר, אלא מזיזו בעקיפין באמצעות חפץ אחר או באמצעות טלטול דבר מותר. לאחר שלמדנו את דיני בסיס לדבר האסור, כעת נברר מתי מותר לטלטל דבר מותר אף שעל ידי כך המוקצה זז, ומתי גם טלטול עקיף נחשב טלטול אסור.

נפתח בסוגיית מת המוטל בחמה. הגמרא מביאה שתי אפשרויות: להפוך את המת ממיטה למיטה עד שיגיע לצל, או להניח עליו כיכר או תינוק ולטלטלו. בסופו של דבר מבואר שהיתר כיכר או תינוק נאמר רק במת, ואינו היתר כללי לטלטל מוקצה על ידי הנחת דבר מותר עליו. כמו כן, מן הסוגיה עולה שטלטול מן הצד לצורך המוקצה עצמו נחשב טלטול, ורק במת הקלו במקרים מיוחדים משום כבוד הבריות או מחשש שאדם יבוא לכבות בדליקה.

בהמשך נעסוק בסוגיה הנראית לכאורה הפוכה: פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים. רבי אלעזר בן תדאי מתיר לתחוב כוש או כרכר, והם מתנערים מאליהם; ורב נחמן פוסק כמותו, משום שטלטול מן הצד אינו נחשב טלטול. מכאן נראה שטלטול עקיף של מוקצה מותר. הסתירה בין הסוגיות מחייבת הבחנה: האם האדם מטלטל את המוקצה לצורך המוקצה עצמו, או שמא הוא מטלטל דבר מותר והמוקצה זז אגב כך.

לאחר מכן נלמד את תירוץ בעלי התוספות, שהתקבל בראשונים רבים. כאשר עיקר הטלטול הוא לצורך הדבר המותר — כגון פירות שבתוך תבן, חבית שעליה אבן, או כר שעליו מעות — טלטול מן הצד מותר. אבל כאשר עיקר הטלטול הוא לצורך המוקצה עצמו — כגון מת המוטל בחמה ורוצים להזיזו כדי שלא יסריח — טלטול מן הצד אסור, אלא אם כן יש היתר מיוחד. הרשב״א מנסח זאת כך: טלטול מן הצד לא שמיה טלטול דווקא כשהוא לצורך דבר המותר; אבל לצורך האיסור עצמו, הוא נחשב טלטול.

בהמשך נראה כיצד פוסק השולחן ערוך. הוא קובע שטלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר, ולכן צנון שטמון בארץ ומקצת עליו מגולים מותר להוציאו, אף שבנטילתו מזיז עפר ממקומו. לעומת זאת, לגבי מת, אם צריך למקום המת או לדבר שהמת מונח עליו, מותר לטלטלו מן הצד, מפני שזה צורך דבר המותר; אבל אם המטרה היא הצלת המת עצמו, אין היתר רגיל של טלטול מן הצד, אלא רק ההיתרים המיוחדים שנאמרו במת.

לאחר מכן נעסוק בגבולות ההיתר. טלטול חבית שהאבן עליה, או כר שהמעות עליו, מותר כאשר הבסיס לא נעשה בסיס לדבר האסור, והאדם צריך את החבית, הכר או מקומם. אך אם כל מטרתו היא להציל את המוקצה, או להזיז אותו למקום נוח יותר, אין זה נחשב צורך דבר המותר. מתוך כך נבין שהמבחן אינו טכני בלבד — האם היד נגעה במוקצה או לא — אלא מהו יעד הפעולה: האם האדם פועל בעולם ההיתר והמוקצה זז ממילא, או שהוא פועל למען המוקצה עצמו.

בהמשך נעסוק במחלוקת האפשרית עם בעל המאור, שלפי הדף נוטה לראות את הסוגיות כמחלוקת רחבה יותר, ולפיה יש צד להתיר טלטול מן הצד אף לצורך המוקצה. אולם להלכה, השולחן ערוך והפוסקים המרכזיים הלכו בדרכם של התוספות והרשב״א, והעמידו את ההיתר דווקא כשהטלטול נעשה לצורך דבר המותר. מתוך כך נבין שהלכה למעשה אין משתמשים בטלטול מן הצד כדרך כללית לעקוף מוקצה, אלא רק כאשר פעולת האדם מוגדרת כטלטול היתר.

בסיום השיעור נעמוד על הכלל הכולל. טלטול מן הצד מותר כאשר האדם מטלטל דבר מותר לצורך שימוש מותר, והמוקצה זז אגב כך. הוא אסור כאשר המטרה היא לטלטל את המוקצה עצמו, אף שהדבר נעשה בעקיפין. לכן בכל מקרה יש לשאול: מהו החפץ שאני באמת צריך? האם אני צריך את הדבר המותר, את מקומו, או את השימוש בו — או שאני בעצם מנסה להזיז מוקצה? הבחנה זו היא המפתח להבנת ההיתר של טלטול מן הצד בדיני מוקצה.