דף מקורות

דף הרחבות

יחידה 9 – "לכם – לאכלה?"

בשיעור זה נמשיך את העיון בפסוק "לכם לאכלה", ונעסוק בשאלה על מה חלה קדושת שביעית. ביחידה הקודמת למדנו שמן המילה "לכם" דרשו חז״ל שפירות שביעית ניתנו לא רק לאכילה אלא גם לצרכים נוספים; אולם הרחבה זו יוצרת גם שאלה חדשה: אם השביעית ניתנה לכל צרכיכם, האם קדושת שביעית חלה גם על צמחים שאינם עומדים לאכילה, כגון עצים, לולבים, צמחי צבע, בשמים וכדומה.

נפתח בסוגיית הגמרא בסוכה, הדנה בלולב של שביעית. מצד אחד, לולב הוא לכאורה "עצים בעלמא", ועל עצים אין קדושת שביעית. מצד שני, אם משתמשים בלולב לטאטוא, הנאתו באה בשעת שחיקתו וכילויו, ואפשר שהוא דומה לאכילה. מתוך כך נעמוד על הקריטריון המרכזי של הגמרא: "לכם דומיא דלאכלה" – קדושת שביעית ושימושי שביעית שייכים בדברים שהנאתם וביעורם שווים, כלומר שההנאה מן הדבר באה בשעה שהוא מתכלה.

בהמשך נעסוק במחלוקת התנאים בדין משרה וכבוסה. תנא קמא לומד "לאכלה" – ולא למשרה ולא לכבוסה, מפני שהנאת הכביסה באה רק לאחר שהפרי או הצמח כבר נתבער. רבי יוסי, לעומת זאת, לומד מן המילה "לכם" שהפירות ניתנו לכל צרכיכם, ואף למשרה ולכבוסה, וממעט רק מלוגמא, שאינה שווה לכל אדם. מתוך כך נעמוד על שני קריטריונים אפשריים: לפי חכמים, נדרש שההנאה והביעור יהיו יחד; לפי רבי יוסי, הדגש הוא שהשימוש יהיה שווה לכל אדם.

לאחר מכן נברר את היחס בין שני חלקי הסוגיה. בתחילה הגמרא דנה בשאלה על מה חלה קדושת שביעית, ובהמשך היא דנה מה מותר לעשות בדברים שכבר קדושים בקדושת שביעית. בעל המאור, הברטנורא והרמב״ם מבינים שלמסקנה רוב העצים אינם קדושים בקדושת שביעית, משום שסתם עצים להסקה עומדים. לעומת זאת, רש״י, תוספות והראב״ד מבינים שיש עצים או צמחים שקדושת שביעית חלה עליהם כאשר עיקר ייעודם עומד בקריטריון המתאים, כגון שהנאתם וביעורם שווים.

בהמשך נעמיק במשמעות הביטוי "הנאתו וביעורו שווים". לפי רבנו חננאל, הקריטריון נלמד ישירות מאכילה: כשאדם אוכל, ההנאה מן המאכל והכילוי שלו באים יחד. לכן רק שימושים הדומים לאכילה כלולים ב"לכם לאכלה". לפי הסבר אחר, המופיע במשנה ראשונה, אם הכילוי בא לפני ההנאה, נמצא שהאדם הפסיד את הפרי לפני שהפיק ממנו תועלת ראויה, וזה נחשב הפסד פירות שביעית. מתוך כך נעמוד על ההבדל בין גזירת הכתוב המדמה שימושים לאכילה לבין הבנה שמדובר בהרחבה של איסור הפסד.

לאחר מכן נבחן כמה דוגמאות מעשיות. בלולב לטאטוא יש לדון האם ההנאה באה בשעת הביעור, או קודם לו; ובעצים להסקה יש להבחין בין שימוש לחימום ישיר, שבו ההנאה באה בעת השריפה, לבין הסקה לבישול, שבה ההנאה מן התבשיל באה רק לאחר שהעצים כבר נתבערו. מתוך כך נבין מדוע סתם עצים אינם קדושים בקדושת שביעית לפי חלק מן השיטות, בעוד שצמחים המיועדים להנאה מיידית עשויים להיות קדושים.

בהמשך נעסוק בפרחים ובבשמים. הירושלמי מברר האם יש קדושת שביעית בבשמים, ומתוך דברי המפרשים עולה שיש מקום לדון האם ריח נחשב הנאה שבאה יחד עם ביעור, או שמא אין כאן ביעור ממש בשעת ההנאה. מתוך כך נעמוד על כך שלא כל הנאה מצמח מגדירה אותו כקדוש בקדושת שביעית; צריך לבחון את דרך השימוש הרגילה, את היחס בין ההנאה לכילוי, והאם מדובר בשימוש השווה לכל אדם.

בסיום השיעור נעמוד על הכלל העולה מן היחידה. קדושת שביעית איננה חלה רק על פירות ממש, אך גם אינה חלה על כל צמח הגדל בשביעית. הפסוק "לכם לאכלה" מלמד שיש לבחון את ייעוד הצמח ואת אופי השימוש בו: האם הוא עומד לאכילה או לשימוש הדומה לאכילה, האם ההנאה והביעור באים יחד, האם השימוש שווה לכל אדם, והאם יש דרך לקיים בו את קדושת שביעית כראוי. מתוך כך נבין מדוע דיני קדושת שביעית נוגעים לא רק לפירות וירקות, אלא גם לעצים, לולבים, צבעים, בשמים ושאר שימושי הצומח.