'ארץ חמדה גזית' ירושלים / תיק 80016 / אדר תשפ"א
דיינים: הרב עדו רכניץ, הרב עקיבא כהנא, הרב רועי משיח
המקרה בקצרה: התובע הוא קבלן שיפוצים, והנתבע הוא שכנו, שהזמין אצלו עבודת שיפוץ בביתו, שעיקרה הכנת יח"ד למגורים עבור בנו. בין הצדדים נחתם חוזה, ובו סוכם על שיפוץ בתמורה לסך 100,000 ₪. בין הצדדים התגלעו מחלוקות לגבי השיפוץ, והם פנו לבית הדין שיכריע במחלוקות שביניהם.
כמקובל בתיקים של ליקויי בניה, היו בין הצדדים מחלוקות בשורה ארוכה של נושאים. בדיון השני ערך בית הדין טבלה ובה טענות שני הצדדים, אשר הועברה למומחה לצורך מתן חוות דעת. בתקציר זה נעסוק רק בנושאים העקרוניים שנידונו בבית הדין.
פסק הדין: על הנתבע לשלם לתובע 16,102 ₪.
נימוקים בקצרה:
1. טענת הקבלן שהנתבע הטעה אותו בנוגע למחיר העבודה מומחה בית הדין העריך את שווי העבודה בסך 140 אלף ₪, בזמן שסוכם על תמורה בסך 100 א' ₪ בלבד. בית הדין קבע שאין כאן מקום לטענת אונאת ממון, שכן התובע תמחר את העבודה באופן מפורט והיה מודע לכך שמדובר במחיר נמוך ממחיר השוק. בית הדין דן בשאלה האם המחיר הנמוך מלמד על איכות העבודה שהובטחה. שאלה זו נוגעת לסוגיית "דמים מודיעים", דהיינו, האם גובה התשלום מלמד על תוכן העיסקה. בשולחן ערוך (חו"מ רכ, ח) נפסק שכאשר ישנה מחלוקת מהו החפץ הנמכר, הסכום שהובטח אינו מהווה ראייה. אולם במקרה שבו העיסקה הבסיסית ברורה, ויש ויכוח על הפרטים שלה, המחיר מהווה ראייה (רמ"א חו"מ רנג, כה; רמ"א חו"מ שיב, א). אמנם הש"ך (חו"מ שיב, ד) חלק על כך וטען שהתמורה לא מהווה ראייה גם במקרה כזה. אולם לדעת נתיבות המשפט (שם, ד) הש"ך חלק עליו רק בנוגע לשכירות. בשו"ת פני משה (בנבישתי ב, נה) כתב במפורש שהדמים מעידים על איכות המוצר. מכך הסיק בשו"ת דברי חיים שאדם ששילם מחיר גבוה וקיבל מוצר גרוע, יכול לבטל את העיסקה מדין מקח טעות. בשו"ת שבט הלוי (א, ז) כתב שמן הראוי להודיע לקונה שהמוצר אינו ברמה גבוהה, ולא לסמוך על "דמים מודיעים", אך בדיעבד אם לא הודיע, נראה שלדעת כולם ניתן ללמוד מהסכום על איכות המוצר. לכן גם במקרה זה נפסק שניתן להסיק מהמחיר שרמת השיפוץ שהובטחה היתה נמוכה. הדבר בא לידי ביטוי בנוגע לליקויים אסתטיים אולם, כשמדובר בדרישות הנוגעות לבטיחות על הקבלן לעמוד בתקנים.
2. טענת התובע שחתם על תוכניות חשמל מבלי לקרוא אותן בין הצדדים הייתה מחלוקת האם התובע קרא את תוכנית החשמל המעודכנת לפני שחתם עליה וקיבל אותה על עצמו. בית הדין לא קיבל את טענות התובע שלא קרא את התוכנית , משום שלהלכה (שו"ע חו"מ מה, ג) אדם שחתם על השטר התחייב כפי שכתוב בו, ואינו יכול לטעון שלא קרא אותו (עיין גם בפס"ד ארץ חמדה גזית 73081).
3. תשלום עבור הובלת ציוד שהנתבע הוביל עבור השיפוץ הנתבע תבע פיצוי עבור ציוד שהוביל בשלוש הזדמנויות שונות עבור השיפוץ. לטענת התובע הנתבע נסע מיוזמתו ואינו זכאי לתשלום. בית הדין מקבל את דברי התובע, משום שאילו לא הייתה מחלוקת בין הצדדים הנתבע לא היה דורש תשלום עבור נסיעות אלו. אין לדמות זאת לדברי הרמ"א (חו"מ רסד, א) שאדם שעושה טובה עבור חבירו זכאי לתשלום, משום שלפי ההסברים של הראשונים והאחרונים שם (שהובאו בגר"א) הטעם הוא משום שההשביח את רכושו של חברו ("יורד לשדה חבירו"), לעומת זאת, כאן הנתבע ביצע הובלות עבור עבודה שהשביחה את נכסיו שלו.
4. פיצוי על איחור בסיום העבודה בחוזה שעליו חתמו הצדדים נקבע קנס בסך 100 דולר לכל יום איחור. בית הדין סבר שאין לחייב את התובע בכל הקנס, הן בגלל התמורה הנמוכה שהובטחה לתובע, והן בגלל התרומה של הנתבעים להפסקת העבודה. סמכות בית הדין לפסוק כך מבוססת על הנוהג של בתי המשפט להפחית את הקנס לפי שיקול דעתם, וזו אחת הסיבות שהקנס לא נחשב לאסמכתא שאינה תקפה (ראו בעניין זה בר"ע ארץ חמדה גזית 76064-3, ועטרת דבורה ב, חו"מ מ). למעשה, בית הדין חייב את התובע בסך 100 ₪ לכל יום איחור. לאחר חישוב כלל החיובים של שני הצדדים נקבע כי על הנתבע לשלם לתובע 16,102 ₪.
למעבר לפסק הדין