בחזונו המופלא של יעקב אבינו בבית אל, מופיעים דבר השם והבטחה:
" וַיֹּאמַר אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ ", וכהקדמה מובאת – הגדרה: " וְהִנֵּה יְקֹוָק נִצָּב עָלָיו " (בראשית כ"ח יג).
ביטוי מיוחד זה מופיע במקומות רבים המתארים מאורעות מאוד משמעותיים בתנ"ך. להלן מספר דוגמאות נבחרות, מתוך רבות:
א. " וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק … וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו " (בראשית י"ח א-ב).
ב. " הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם …" (שם כ"ד יג).
ג. " וַ תֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ " (שמות ב' ד, עיינו גם במדרש רבה שם)
ד. " לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתו " (שם ז' טו).
ה. " וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר…וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר … וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק… " (שם ל"ג כא, ל"ד ב, ה).
ו. " וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ " (במדבר כ"ב כג, עיינו שם גם לא, לד, כ"ג יז).
ז. " אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק " (שמו"א א', כו).
ח. "וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה" (שם י"ט, כ),
ט. " מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט " (תהלים פ"ב א)
בכל המקומות הללו המשמעות היא – הופעה ונוכחות של השכינה.
בדברינו לפרשת נצבים וילך תשס"ו הסברנו את החשיבות שבאחדות, שהיא תנאי להשכנת שכינה. נעיין עתה בדברי נבואה נוספים המלמדים אותנו אודות תנאי נוסף.
הנביא עמוס מנסה לשכנע את הקב"ה, שלא להגלות את עשרת השבטים, ושלא להרוס את ממלכת ישראל ובירתה שומרון. פעמיים הוא מצליח והקב"ה מבשר לו: " נִחַם יְקֹוָק עַל זֹאת גַּם הִיא לֹא תִהְיֶה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק " (עמוס ז' ו, עיינו גם שם ג).
לעומת זאת בנבואה השלישית המסר הוא איום ונורא, אין מחילה ואין נחמה: "לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ:… וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב ": (שם ח – ט).
מה גרם למידת הדין שתבוא?
התשובה נמצאת בפסוק הפתיחה של נבואה זו: " כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ " (שם, ז עיינו גם ט' א).
אנו נחשפים כאן למשמעות נוספת של הביטוי " נִצָּב " – עומד בזוית של 90 מעלות. הדרישה של גילוי השכינה היא יושר, יושרה בניגוד לעקמימות ששררה בממלכת ישראל. ספר עמוס רווי בביקורת על שחיתות וקלקולים במובן החברתי. הקב"ה התגלה לאבות כיוון שהיו ישרים. ספר בראשית הוא ספר הישר – ספרם של ישרים (עיינו ע"ז כה ע"א). מכח זה זכה גם יעקב אבינו לחלומו הנבואי. הקב"ה איננו משכין שכינה במקום שיש בו מרמה וחוסר יושר – במקום שבו אין אנך.
המאבקים הפוליטיים שמזעזעים את החברה בישראל בשנים האחרונות, מלווים גם בחוסר יושר ובטענות המופנות כלפי היריבים מהמפלגות האחרות. סילוף עובדות והצגת מצגי שווא הפכו ללחם חוקנו. בעקבות כך הציבור מאבד את אמונו בפוליטיקאים, ומאבד את אמונו בשופרות התקשורתיים האמורים לדווח דיווח אובייקטיבי על הדעות והמעשים של השותפים לעשייה הציבורית. חוסר אמון זה, כשברקע הסתה בלתי פוסקת וללא כל מעצורים כלפי ה"אחר", עלולים, חס וחלילה, להפעיל את מידת הדין שאחריתה מי ישורנה.
אם חפצי חיים אנו, הבה נתאחד ונוסיף יושר .