טלפון מצלצל. חברת הקהילה בטלפון.
"שלום הרב. שמחתי לגלות פטרוזיליה שגדלה בפינת הגינה שלנו, במקום שמעולם לא חשבנו לגדל בו פטרוזיליה. אבל עכשיו, בשמיטה, שאנחנו לא מטפלים בגינה, ממש נחמד שזה גדל שם! אבל אז חשבתי שאולי זה נחשב שהגינה שלי מחללת שמיטה. האם אני צריכה לעקור את הפטרוזיליה, בגלל שהקרקע חיללה שמיטה?"
"ראי. העסק מעט מורכב, אז בואי נעשה סדר.
ראשית, אכן ישנם ראשונים ופוסקים האומרים שמוטל עלינו לוודא שהקרקע תשבות בשביעית (עיינו רי"ד, ריטב"א ומנחת חינוך ב יחידה מס' 1 של תכנית מורנו ). אך כבר העיר החזון איש (שם בעמוד 10) שגם לפי השיטות הללו, החובה מוטלת עלינו לסייע לאדמה להימנע מעבודה, אך איננו מצווים למנוע את עבודת האדמה באופן פעיל. אחרת היינו מצווים לעקור את כל העצים לפני השמיטה, דבר שלא יעלה על הדעת!".
"אה, אם כך אין בעיה בכך שהפטרוזיליה גדלה לבד? מותר לאכול אותה?"
"ובכן, זו שאלה מעט שונה. הפטרוזיליה גדלה מעצמה, בלי שעשיתם שום דבר, נכון?""כן! כנראה שנפלו לשם זרעים או משהו בשלב מסוים, הגיע החורף והגשם השקה אותם, ועכשיו יש שם פטרוזיליה לתפארת!"
"כמובן שאיננו חושדים שאתם תזרעו פטרוזיליה בשביעית. זה איסור דאורייתא. אנחנו גם לא חושדים שתזרעו את הפטרוזיליה ב'חצי שוגג', כלומר תאפשרו לזרעים להגיע לשם רק 'חצי בכוונה'. אבל אם נתיר לכם לאכול את הפטרוזיליה, אנחנו חוששים שאנשים אחרים יזרעו 'חצי בכוונה'. הרי זה יכול לקרות באותה מידה עם כל ירק אחר: מלפפונים, עגבניות, גמבות, וכדו'".
"הרב, לא הבנתי, אתה חושש שאם אתה תתיר לי לאכול את הפטרוזיליה אנשים ישמעו מזה?"
"ראי, לא מדובר בחשש אישי שלי. חז"ל עמדו על הבעיה הזאת, שאם יהיה מותר לאכול את הירקות שגדלו מעצמם בשמיטה, אנשים עלולים ביודעים ובלא יודעים לגרום לזריעה. זה לשון הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב): 'מדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה, ולמה גזרו עליהם? מפני עוברי עבירה, שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן (כלומר, שגדלו מעצמם), לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית'. כמובן שאין הכוונה שגזרו את הגזירה בכדי למנוע את הרשעים מזריעה. מי שיבחר לעבור עבירות יעבור עליהן בכל מקרה. נראה שהכוונה היא שיהיה פיתוי לזרוע 'בטעות', ובכל פעם הטעות תהיה יותר מכוונת, נמצא שהוא ממש מחלל את השמיטה".
"אם כך, הרב אומר שחז"ל גזרו איסור לאכול את הפטרוזיליה".
"אכן".
"אז…. מה אני אמורה לעשות איתה? האם אני חייבת לעקור אותה?"
"זו שאלה מעניינת. יש מחלוקת אם מותר לפגוע בספיחים, שהרי בלאו הכי אסור לאכול אותם (עיינו יחידה 15 עמוד 1-3). שהרי מקור איסור הפגיעה בפירות השביעית הוא "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", לאכלה – ולא להפסד. יתכן ואם אין אפשרות לאכול את הפרי, אין איסור לפגוע בו.
היו שהבינו מהמשנה (שביעית פרק ה משנה ד) שישנו יתרון בעקירת הספיחים. למעשה שב ואל תעשה עדיף – אסור לאכול, אסור לסייע בגידול הספיח, אך עדיף לא לעקור אותו".
"ואם הוא ישרוד עד השנה הבאה?"
"גם זו שאלה טובה. אמנם לעניין הגדרת קדושת השביעית אנו פוסקים שהולכים לפי קטיף הירק (עיינו יחידה 14 עמוד 9 והלאה). כלומר, אם תקטפי את הספיחים הללו בשנה הבאה, הם לא יוגדרו כקדושים בקדושת שביעית. אך מכיוון שמטרת איסור הספיחים היא למנוע את הזריעה בשביעית, כל מה שנזרע בשביעית אסור באיסור ספיחים, גם אם הוא לא נקטף בשביעית".
"אז מה הרווחתי מהפטרוזיליה שגדלה לי?".
"אמנם לא הרווחנו פטרוזיליה לאכילה, אך בעזרתה זכינו לחזור על סוגיות רבות".
"אה, נכון! תודה רבה הרב!"