דיין: הרב אהרן פלדמן
המקרה בקצרה: התובע הוא ספק שירותי הסעדה (קייטרינג). הנתבעים הם הורים של חתן אשר היה בקשר עם התובע והזמין ממנו את שירותי ההסעדה לחתונה. בין החתן לתובע סוכם על תשלום בסך 85 ₪ למנה במקום 95 ₪. כשבוע לפני החתונה החתן הודיע לתובע על כך שהוא רוצה 340 מנות, ויום לפני החתונה הוריד את מספר המנות ל-330. בשבוע של החתונה התגלה כי המנות כוללות ירקות מ"היתר מכירה" והחתן ביקש להחליף אותן, אולם, לא כל המנות הוחלפו בסופו של דבר. בנוסף הקוסקוס שהוגש היה מקולקל וכן עוד תבשיל, והובא משהו אחר ממה שהוזמן. בין הצדדים יש מחלוקת עם כמה וכמה פרטים נוספים שחלקם יפורטו להלן. התובע ביקש לקבל את יתרת הסכום שהובטח לו בסך כ-7,500 ₪, ואילו הנתבעים טענו שמגיע להם פיצוי בסך 25,000 ₪ עבור הליקויים שהיו בחתונה על פי טענתם. פסק הדין בקצרה: על הנתבעים לשלם לתובע 7,340 ₪ עבור האוכל שהוגש בחתונה.
נימוקים בקצרה: 1 . פרשנות ההסכם ותוקפו
שני כללים מנחים בדיני ממונות: א. "הכל כמנהג המדינה" – יש לפרש את ההסכמת לפי מנהג המדינה. ב. "כל תנאי שבממון קיים" – ההסכם בין הצדדים קיים, לכן הסכמה מפורשת תגבר על מנהג המדינה (שו"ע חו"מ שלא א-ב, חוקי התורה: פרשנות הסכם ממון סעיף 5).
2 . המחלוקות שבין הצדדים
א. מספר מקומות עליהם יש לשלם – יש בין הצדדים מחלוקת האם נערכו 350 או 330, אולם, כיון שמדובר בשינוי קטן שלא נהוג לשלם עליו תשלום נוסף, אין לחייב את הנתבעים בתשלום נוסף.
ב. תשלום על התארכות האירוע – בין הצדדים מחלוקת אם האירוע התארך מעבר למה שסוכם, אולם לא מקובל לשלם על עיכוב אלא אם כן הוא משמעותי מאוד, ובמקרה שלנו לא מדובר על עיכוב משמעותי.
ג. התובע תבע 1,000 ₪ בגלל איחור הנתבעים בהגשת התפריט ומספר המנות המוזמנות, קנס זה לא הוזכר בשום מקום, ולכן בית הדין אינו מחייב את הנתבעים בכך.
ד. פיצוי על הלנת שכר – לפי ההלכה אין תשלום על הלנת שכר, אלא לפי החוק, החוק לא קובע במקרה כזה של נתינת שירותים חיוב. אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשה של איסור "בל תלין" והלנת שכר (שו"ע חו"מ שלט סעיפים ב, ו)
ה. התובע טען שהוא הסכים לתשלום בסך 85 ₪ למנה רק בגלל שהוא סיכם זאת עם החתן, כעת שהוא מתדיין עם הוריו הוא דורש את התשלום המקורי. בית הדין לא קיבל זאת, משום שהדברים לא נאמרו, וגם אם הם היו בליבו של התובע הרי שהם לא מחייבים (חוקי התורה פרשנות הסכם ממון, סעיף 2)
ו. כיון שהוזמנו 340 מנות, בית הדין חייב עבור 340 מנות, למרות שיום קודם הודיע החתן שיש להוריד את הכמות ל-330 הרי שאין ספק שהודעה בזמן כזה אינה יכולה לפטור את הנתבעים.
ז. הנתבעים טענו שהתובע מחל על התביעות והסכים שהתשלום יהיה על 330 מנות בלבד משום שזו דרישת התשלום שהוא שלח לאחר החתונה. בית הדין לא קיבל זאת, משום שיתכן שהתובע העדיף ללכת בדרך פשרה באותו שלב, אבל כשהגיע לבית דין זכותו לבקש את מלוא זכויותיו (כפי שמבואר בגמרא בבא בתרא ל ע"ב: "עביד איניש דזבין דיניה")
ח. לנתבעים היו טענות על תיבול האוכל, בית הדין לא קיבל את הטענות הללו, הן משום שהחתן סיכם את הדברים עם התובע, והן משום שטענות כאלו הן תמיד בעייתיות משום שלכל אחד יש את הטעם שלו, ואם יש בקשות מיוחדות יש לסכם אותן במפורש. הוא הדין לגבי הטענות על הכשרות, כיוון שהדברים לא סוכמו במפורש, וכן בגלל בתעודת הכשרות שהתובע שלח היה כתוב במפורש שהכשרות בעניין שמיטה תהיה לפי דרישת הלקוח.
ט. הנתבעים טענו שהם הזמינו מנה מסוג מסוים וקיבלו מנה שונה.. בית הדין קיבל את הטענה העובדתית וכבר שכיוון שהתובע שהתחייב לספק מנה מסוג מסוים, וסיפק מנה אחרת, הרי המקח בטל. במקרה כזה הלקוח חייב לשלם רק עבור ההנאה שהפיק מהמנה שסופקה. להבנת בית הדין אין הבדל משמעותי בהנאה בין שני סוג המנות, לכן יש להפחית סכום קטן עבור כל מנה.
י. הנתבעים טענו שאחת התוספות היתה מקולקלת, התובע הסכים לכך ולא הגיש אותו. לגבי תוספת אחרת נחלקו הדעות האם היא היתה מקולקת, ובית הדין מקבל את טענת התובע שלא היתה בעיה, משום שמוסכם שהתלונה לא עלתה בזמן האירוע.
יא. הנתבעים צירפו תשובה משו"ת שערי יושר (חו"מ סי' יא) ממנה עולה שבמקרה והיה קלקול בחלק מהמנה יש לשלם רק שליש או חצי ממחיר המנה משום שדבר זה פוגם בכל המנה, וגורם לבושת, ולכן יש כאן מקח טעות. המקרה שנדון בתשובה אינו דומה למקרה זה משלוש סיבות: 1. משום שבתשובה מדובר שהאורחים לקו בקלקול קיבה. 2. משום שגם בתשובה נכתב שאם המנה המקולקלת היא שולית יש לפשר שיתנו חצי או יותר. 3. כאן רק חלק מהמנה היה פגום. לכן כפשרה עבור שינוי מנה אחת וקלקול בתוספת אחת בית הדין הפחית 1,000 ₪ משכרו של הקייטרינג.
למעבר לפסק הדין