נקודת מבט חדשה מזדמנת לנו בספר דברים.
שתי פרשיות מופיעות בפרק הראשון של הספר, אחרי שכבר נכתבו בחומשים קודמים. האחת – מינויי השופטים, המוזכרת בפרשת יתרו בספר שמות. השניה – פרשת המרגלים, המסופרת בפרשת שלח בספר במדבר.
בפרשת יתרו מתוארת הצעתו של יתרו בענין מינוי השופטים: " וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת " (שמות י"ח כא).
מי שימנה את השופטים על פי הנבואה – תֶחֱזֶה, הוא משה רבנו, לכן אחת התכונות הנדרשות היא יִרְאֵי אֱלֹהִים , מה שדורש ראיה ללבב (עיינו שמו"א ט"ז ז).
בדברים משה חוזר על הסיפור וז"ל: " הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:… שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם " (דברים א' יג – טו).
לפי פסוקים אלה, מי שבוחר את הממונים הוא עם ישראל – הָבוּ לָכֶם , לכן מופיעה גם התכונה – וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם.
כך הסביר גם המדרש ובעקבותיו רש"י (שם): "שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גידלתם אותו, לכך נאמר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם ".
בפרשת שלח מופיעה פרשת המרגלים הפותחת בהכרזה: " וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם " (במדבר י"ג א – ב).
היוזמה למשלוח התרים באה מהקב"ה, המצווה את משה לשלחם.
לעומת זאת בפרשתנו מופיע: " וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן: וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט " (דברים א' כב – כג).
היוזמה באה מהציבור.
קולמוסים רבים נשתברו בניסיון לתרץ את הסתירות לכאורה. ברשות קוראינו הנאמנים, אנסה להציע דרך עקרונית, שהנחת היסוד שלה היא כי אלו ואלו דברי אלקים חיים ושתי הבחינות נכונות. רק בשילוב שתי ההבנות תתבהר התמונה בכללותה.
לפני כל החלטה בחיינו אנו צריכים לשאול את עצמנו שתי שאלות:
הראשונה – האם המעשה שאנו רוצים לעשות נכנס תחת ההגדרה של: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים"?
בו בזמן, עלינו לשאול: האם הוא גם נכנס תחת הגדרה של: "ונמצא חן ושכל טוב בעיני אדם"?
האם המנהיג שאנו בוחרים הוא מי שאנחנו חושבים שהקב"ה היה בוחר בו? או שאנו אמורים לבחור להנהגה מי שהוא ידוע לשבטו ולסובבים אותו? שתי התשובות נכונות!
כנ"ל בנושא הכניסה לארץ. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את שתי השאלות: מה הקב"ה רוצה שנעשה כדי לנחול את הארץ? וגם לשאול: מהי ההשתדלות שאנחנו צריכים ליזום מצדנו?
אם נמשיך בכיוון מחשבה זה, נבין גם מדוע רק בפרשת דברים מופיעות התכונות של חֲכָמִים וּנְבֹנִים , תכונות שאינן מופיעות בפרשת יתרו.
נציע הסבר. החכמה מבוססת על המידע. המידע הנדרש בתחום זה הוא חוקי התורה. הנבון הוא זה שיודע לשאול: מה הדבר הנכון ביותר לעשות, לפי התורה, במציאות המיוחדת כאן והיום? יתכן וזו גם כוונת דבריו של רבי אברהם בן הרמב"ם: "אנשים חכמים ונבונים, כי אינו מועיל זה בלא זה, והחכמה היא זכירת מה שנאמר, והבינה היא השכל הטוב ושקול הדעת" (שו"ת סימן צז).
בתקופה הקרובה השאלה את מי לבחור תעלה על הפרק במלא עוזה!
יהי רצון שגם דברינו אלה יהיו לעזר בבחירה הנכונה.