משה רבנו מודיע לעם ישראל כי אחרי הכניסה לארץ ישראל, יתברר היכן הוא המקום :
" אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה:… כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם:… וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק " (דברים י"ב א, ה – יא). שנים רבות לא התבררה השאלה: מהו המקום שנבחר?
רק בימי דוד המלך, למעלה מארבע מאות שנה אחרי היציאה ממצרים, הסוד התגלה.
ירושלים נבחרה מכל שאר המקומות. לא זו אף זו, לא רק שירושלים נבחרה, כל שאר המקומות נפסלו.
כך מפורש בכתוב: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית יְקֹוָק הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל " (דברי הימים א כ"ב א) ולא מקומות אחרים.
גם בדברי חז"ל כך מפורש: "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות… משהוקם המשכן נאסרו הבמות… באו לגלגל והותרו הבמות… באו לשילה נאסרו הבמות… באו לנוב ולגבעון (משחרבה שילה) הותרו הבמות… באו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר…" (זבחים פרק יד, מש' ד-ח).
ירושלים נבחרה גם על ידי עם ישראל (רמב"ן בפרשת שופטים), אחרי שדוד הצליח לאחד את העם, כפי שבא לידי ביטוי גם בכך שלעם היה רק צבא אחד.
ירושלים נבחרה גם מהסיבות הבאות: א. עיר זו, שמלכה נהרג בידי יהושע (יהושע י, כג-כו), שנלכדה ונשרפה בימי יהושע (שם יב, י) או בתחילת תקופת השופטים (שופטים א, ז-ח), המשיכה להיות עיר נכרים (שם א, כא; שם יט, יב, ועוד). אף שבט לא שכן בעיר זו עד לימיו של דוד. גם בחז"ל (יומא יב, ע"א ועוד), מצאנו: "תנא קמא סבר: ירושלים לא נתחלקה לשבטים". ממילא היה אפשר להכריז עליה כעיר של כולם, עיר שלום בין כל חלקי העם. ב. ירושלים שכנה בגבול יהודה ובנימין, בין בניה של לאה לבניה של רחל (יהושע טו, ח). קו "פרשת המים" היה הגבול. בימינו הקו עובר ברחוב יפו, בקטע שבין כיכר הדווידקה ותחנת האוטובוסים המרכזית, או כביש מס' 1 בהמשך לכיוון מערב. כל מה שמצפון לקו זה היה שייך לשבט בנימין. כל מה ששכן דרומה לקו זה – לשבט יהודה. זהו המיקום האידיאלי מבחינת מסר האחדות. רחל ולאה יחד בונות את בית ישראל. אם כך, השאלה שהצבנו בכותרת מקבלת תשובה חד משמעית. בחירת ירושלים, כמקום היחיד, מנעה הקרבת קרבנות במיקומים אחרים. ה"דתיות" נפגעה. משל למה הדבר דומה? לסגירת כל בתי הכנסת ברחבי הארץ (ובקהילות היהודיות בתפוצות) כדי שיתפללו רק במקום אשר יבחר ד' – בהר הבית בירושלים. הערך המוסף של איחוד העם – כלל ישראל וכנסת ישראל, גבר בסדר העדיפות על ה"דתיות". "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" – מחברת את כל חלקי העם, ומתוך כך מתאחדות גם ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה. (כנסת ישראל וירושלים של מעלה זו אותה גימטרייה).
כשהאחדות מנצחת, גם עבודת השם מתעלה, מתחזקת ומקבלת משמעות חזקה ועמוקה יותר.