למציאות המשפטית, כפי שהיא משתקפת בתחילת פרשת יתרו, יש קוים מקבילים גם בימינו.
עומס אדיר על בית דינו של משה, חייב מהפכה שיפוטית חיובית. משא ומתן בין יתרו למשה הגיע לסיום מוסכם, גם על דעת השכינה. הכללים הראשונים, שמהווים בסיס למשפט העברי עד ימינו, נקבעו כבר אז.
התורה מתארת זאת כך: " וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב: … וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ " (שמות י"ח יג – יח).
יתרו לא מסתפק באזהרה מפני העומס הכבד ותוצאותיו החמורות, הוא גם מציע הצעות לשיפור: " וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ " (שם, שם כא-כב).
יש להקים ועדה לבחירת שופטים, הקריטריונים שעל פיה היא תפעל יהיו כאלה שיבטיחו את איכות התוצאות מהבחינות החשובות הבאות: א. אנשים חזקים שאינם יראים מאיש ב. אנשים המבינים שהם מייצגים את שופט כל הארץ, ולא אינטרסים פרטיים או מגזריים ג. אנשים המחוייבים רק לאמת ד. אנשים שונאי בצע כסף, משימה קשה ביותר.
המערכת תקל את העומס שהיה מונח עד כה על כתפי משה רבנו.
משה קיבל את ההמלצות אבל לא הצליח למצוא שופטים – דיינים שענו לכל הקריטריונים, כמבואר בכתוב: " וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם " (שם כה-כו).
וכמבואר במדרש: "מלמד שלא מצא משה בכל ישראל מי שהיה בו ארבעה מדות הללו" (מדרש אגדה שמות פרק יח פסוק כה).
אכן, במשימה שמציבה רף גבוה עסקינן, וגם אם היא קשה להשגה, אסור לוותר על השאיפה.
מדרש ההלכה מוסיף לנו היבט חשוב נוסף: "(משה רבנו) מינה עליהן דיינין וצוה את הדיינין שיהיו סובלין טורח הצבור … וצוה את העם שיהיו נוהגין כבוד בדיינין" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, שם).
נתמקד בהמשך דברינו בשתי נקודות נוספות הדורשות עיון.
א. מה פשר הביטויים שיתרו השתמש בהם: " הַדָּבָר הַגָּדֹל ", " הַדָּבָר הַקָּטֹן " ואיך ביטויים אלה מסתדרים עם מה שמופיע בביצוע של משה " הַדָּבָר הַקָּשֶׁה "?
ב. כיצד פועל המדרג הפותח בשרי העשרות ומסתיים במשה רבנו, מי ששימש באותו זמן כבית הדין הגדול או העליון?
התשובות לשאלות הללו יעזרו לנו להבין לעומק איך המערכת אמורה לפעול, על פי הדרכת התורה. בשבוע הבא, בע"ה, נמשיך את הדיון.
זה הזמן להתריע!
מדינת ישראל וממילא כל עם ישראל נמצאים בנקודת זמן קריטית, מבחינות רבות.
ההקצנה בשיח הציבורי והמחלוקת בין חלקי העם המתבטאת בביטויים קשים,
מבעבעות ברחובות ובמדיה, מטלטלות ומזעזעות את בסיס הקיום המשותף.
זה הזמן לקחת אחריות ולחפש את המכנה המשותף.
נמשיך לשאוף לשלמות, אבל לא במחיר נורא של שסע חברתי בלתי ניתן לאיחוי, ח"ו.