נמשיך לעסוק בדבריו המופלאים של בעל "תפארת שלמה" (על פרשיות מקץ וויגש) שיש להם משמעות אדירה גם בימנו.
"אמנם הנה נודע כי בחינת יהודה הוא בחינת המלכות … הנה בחינת המלכות שלמעלה שם הוא עיקר ה עֲרָבוֹת . (לכן) יעקב תיקן תפלת ערבית לרמז ענין ה עַרְבוּת אשר התחיל מיעקב אבינו. וזהו שנאמר: "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" ("שיר השירים ב' יד). כי בענין התפלה בזאת יעלה לרצון למעלה אם היא בבחינת עַרְבוּת להתפלל כל אחד ואחד בעד חבירו. וזה גם כן "מ ער י ב ערב ים" בחינת ה עַרְבוּת . לכן כאשר בא ראובן לפני אביו בראשונה בטענת "את שני בני תמית" (בראשית מ"ב לז) לא פנה אליו. אך יהודה כאשר בא בטענת הערבות " אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (מ"ג ט), כתיב אח"כ " וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים" (שם מ"ג יד). כי אז בטח לבו כי מהר יצמח להם הישועה על ענין מכירת יוסף. וזהו שכתוב כאן "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי" (שם, מ"ד לב) וכתיב מיד אח"כ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" (שם, מ"ה א), כי היה מיד התיקון נצמח על מכירת יוסף. והוא הרמז על הגאולה העתידה במהרה בימנו מה שפגמו בענין ה עַרְבוּת מה שמכרו את יוסף. כי הגאולה העתידה במהרה בימנו יהיה גם כן ע"י האחדות בין בני ישראל, בבחינת ה עַרְבוּת , איש את רעהו יעזורו באהבה ואחוה וריעות אמן".
שני ההיגדים הראשונים הובילו אותנו לקשר המדהים, שבין גאולה שבאה לידי ביטוי בעצמאות ישראלית, לבין מלכות שמים ש"רוכבת בָּעֲרָבוֹת " ( חמדת ימים לפר' עקב תשפ"ג ).
ההיגד השלישי קישר אותנו ליעקב אבינו שתיקן תפילת ערב ית שפותחת בברכה "המ ער י ב ערב ים" (חמדת ימים לפר' ראה תשפ"ג) .
נעסוק עתה בהיגד הרביעי: "לכן כאשר בא ראובן לפני אביו בראשונה בטענת "את שני בני תמית" (בראשית מ"ב לז) לא פנה אליו. אך יהודה כאשר בא בטענת הערבות "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (מ"ג ט), כתיב אח"כ "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים" (שם מ"ג יד). כי אז בטח לבו כי מהר יצמח להם הישועה על ענין מכירת יוסף. וזהו שכתוב כאן "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי" (שם, מ"ד לב) וכתיב מיד אח"כ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק " (שם, מ"ה א), כי היה מיד התיקון נצמח על מכירת יוסף".
ה רעב (אותיות ערב) הנורא, שהתרחש מיד אחרי מכירת יוסף, שהיא הפרת ה ערבות ההדדית הקשה ביותר בתולדות עמנו, דחף את משפחת יעקב אבינו לכיוון מצרים, שם תמצא הדרך לתיקון הקלקול (חז"ל במדרש תולים את האובדן של עולם התורה בזמן חורבן בית שני הריגת עשרת הרוגי מלכות בהפרת ערבות זו. עיינו כדוגמא בקינות תשעה באב ובקינה בנושא זה, הנאמרת לפי נוסחים רבים בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף של יום הכיפורים).
הכתוב נוקט בלשון מאוד מעניינת בנושא זה: "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם" (בראשית מ"ב א). לביטוי שֶׁבֶר משמעות כפולה, משבר וגם פתרון, כי השֶׁבֶר התבואה שנמצאת במצרים היא הפתרון לרעב בארץ. לכן כינויו של יוסף הוא הַמַּשְׁבִּיר (שם, שם ו). יעקב הבין ברוח הקודש מה הבעיה ומה הפתרון (עיינו כדוגמא בראשית רבה פרשה צא סימן א). לכן, מסביר ה"תפארת שלמה" כי הצעתו של ראובן לא עברה, מפני שהייתה עלולה רק להגביר את השבר: "לכן כאשר בא ראובן לפני אביו בראשונה בטענת "את שני בני תמית" (בראשית מ"ב לז) לא פנה אליו". לעומת זאת, ההצעה של יהודה "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (מ"ג ט), התקבלה מיד בברכה, יעקב שמע בתוכה את הפתרון, תיקון הערבות ההדדית. יעקב קיבל את ההצעה והוסיף עליה בבטחון "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים" (שם, יד). (הבנתו העמוקה של יעקב, ברוח הקודש, רמוזה גם במשלוח ששלח עם האחים בראשות יהודה, מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט (שם יא), שמקביל למה שנשאה השיירה, שנשאה את יוסף " נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה " (שם ל"ז כה). הוא מסכם: "כי אז בטח לבו כי מהר יצמח להם הישועה על ענין מכירת יוסף".
השלב הבא חייב לבא כמעשה מצידו של יהודה, מה שיוכיח כי הוא מוכן לתקן את השבר שגרם, ולפעול במסירות נפש למען קיום ה ערבות . המעמד קרה כשיהודה התייצב בפני יוסף, והיה מוכן למסור את נפשו כדי להציל בנימין אחיו הקטן של יוסף. יהודה מוכיח שגם הוא הבין את הדרך לתקן, ולכן הוא השתמש במטבע הלשון: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי" (שם, מ"ד לב). ברגע זה גם יוסף הפנים את המסר ששלח לו יעקב, ואת המסר שהביע יהודה. רגע התיקון הגיע בהתגלות יוסף אל האחים: "וכתיב מיד אח"כ "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק" (שם, מ"ה א), כי היה מיד התיקון נצמח על מכירת יוסף".
בעל ה"תפארת שלמה", האדמו"ר הראשון מראדומסק, מסיים את דבריו, שנכתבו לפני יותר ממאה וחמישים שנים, במסר אקטואלי במיוחד בימים אלה: "והוא הרמז על הגאולה העתידה במהרה בימנו מה שפגמו בענין ה עַרְבוּת מה שמכרו את יוסף. כי הגאולה העתידה במהרה בימנו יהיה גם כן ע"י האחדות בין בני ישראל, בבחינת ה עַרְבוּת , איש את רעהו יעזורו באהבה ואחוה וריעות אמן".
התבטאויות קיצוניות משני הצדדים פוגעות בערבות ובאחדות! במיוחד יש להתרחק מהניסיונות להשוות, ח"ו, בין התנהגותה של מדינת ישראל, הנלחמת על קיומה בגבורה ובהקפדה יתירה, שאין לה אח ורע בתולדות האנושות על שמירת צלם אנוש, לבין שום פשע מלחמה, קל וחומר לא הנפשע ביותר שנעשה אי פעם.
על כולנו לעסוק בנושא הערבות ההדדית, להשקיע כל מאמץ בחיזוק הקשרים בין חלקי האריג העדין, שממנו מורכבת החברה הישראלית, במדינת היהודים העצמאית בימינו, ראשית צמיחת גאולתנו.
לכבוד ג' באלול הבא עלינו לטובה נסיים בדברי הרב צבי יהודה הכהן קוק,
בנו יחידו של הראי"ה קוק:
"'כל ישראל ערבים זה לזה', השימוש בלשון ערבות מקפל בתוכו שלש משמעויות: עלינו להתייחס זה לזה מתוך ערבות הדדית, עלינו להיות מעורבים ואכפתיים לזולת, ועלינו להיות ערבים ונעימים זה לזה" (ההדגשות במקור, מתוך "מעט מן האור" יתרו תשע"ג).