מן הישיבה אל המושב

הרב שאול ישראלי זצ"ל (כ"ה תמוז תרס"ט – י"ט סיון תשס"ה) כמגשים חזונו של הראי"ה קוק זצ"ל ברבנות בכפר הרא"ה.

הסרטיפיקט מירושלים הגיע אל בית הכלא של העירה הקטנה על גבול רוסיה פולין, ובזכותו של מרן הרב קוק זצ"ל ניצל הבחור שאול איזראעליט (לימים ישראלי) ושני חבריו ממות בטוח ברוסיה ממנה זה עתה ברחו. בזכותו עלו הם ארצה וקבעו מושבם בישיבתו 'מרכז הרב'. כאן זכה הבחור ר' שאול "לשמוע אמרותיו בקודש, ואף חזינו ולמדנו רבות מקצות דרכו בהדרכת העם בארץ ומחוצה לה, גודל חזונו ועומק השקפתו וטוהר נפשו זיע"א" (הקדמה לספרו חוות בנימין). כאן קבלה אותה כמיהה נושנה ללכת בדרכו של אביו הרב בנימין הי"ד ולשמש בקודש צביון חדש – צביון של 'רבנות ארצישראלית'. באותה מסירות נפש בה עמל אביו לשיקום החורבן הרוחני שהותירה מלחמת העולם הראשונה בעירה קוידנוב בה שימש בקודש (עד שנתפש על ידי השלטונות והוגלה לסיביר על כי לימד תורה), פעל הרב ישראלי כ"ח שנה (חנוכה תרצ"ח – חנוכה תשכ"ו) בעדה המתחדשת בכפר הרא"ה, תוך שהוא הופך את החזון אותו הכיר ובו התעמק בישיבה למציאות חיה במושב.
היבטים שונים ומגוונים היו למעבר הזה מן הישיבה אל המושב, אולם המרכזי שביניהם הוא אולי היחס בין הקודש אל החול.
ידועה ומפורסמת היא תורתו של מרן הרב זצ"ל בנושא זה, ובפרט בארץ ישראל: "חלילה לנו להשתומם ולהתרחק מן החיים, אנחנו חייבים לעבוד עם החיים ובעד החיים, כדי לקדש את החיים, לרוממם ולעדנם" (אגרות ראי"ה א' עמ' כו, ובמקומות רבים אחרים). כך באר גם הרב ישראלי בהקדמה לספרו הראשון 'ארץ חמדה' את ההבדל בין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ על פי דברי הזוהר (זוה"ח רות): "'על גאולה' – זה תלמוד ירושלמי, 'ועל התמורה' – זה תלמוד בבלי" – "תורת חוץ לארץ יצרה תחליף לסממני הקיום הרגילים של עם... תורת ארץ ישראל איננה פוסלת את התכנים של הדפוסים הקיימים אצל כל אומה ולשון, היא מחייבת מדינה וצבא ועבודת כפיים ומלאכת מחשבת ועבודת אדמה. אולם היא גואלת אותם... במקום מלחמה בגוף באה החיאתו...".
את התפישה הזאת מימש הרב ישראלי בקהילה בה נבחר ובה בחר – בכפר הרא"ה. מיד עם כניסתו לכהונתו בכפר החל לעסוק בשאלות ההלכתיות המיוחדות של ההתישבות המתחדשת בארץ ישראל – חליבה בשבת, הלכות כלאיים ושמיטה (שאלות שדורות על דורות מיעטו לעסוק בהן למעשה). נקבעו שיעורים בנושאים אלו, והוא אף פעל להטמעתם בהתישבות הדתית כולה. לימוד התורה היה לעסוק יומיומי עבור רבים מבני הכפר, למרות שבקושי התפנו מעמל יומם המפרך. במציאות הכלכלית הקשה של השנים שלפני קום המדינה, נאבק הרב ישראלי יחד עם בני עדתו על הקמת מקווה בכפר, על בית כנסת, על בית ספר, ויחד עצבו אופי מיוחד לשבתות ולמועדים, ובמיוחד ליום העצמאות שנחוג יחדיו ברוב שמחה והדר. כל הסכסוכים שהתעוררו מדי פעם בכפר הסתיימו בדין תורה אצל הרב, ועם הזמן השתנה אף הלבוש ה'חלוצי' והפך צנוע. וכך סיכם הרב ישראלי את הדברים שנים מאוחר יותר (במלאת חמישים לכפר): "בכפר הרא"ה הוכחנו שאין סתירה בין תורה לחיי עבודה וחקלאות, אלא להיפך – התורה ממריצה את האדם לחריצות כפיים. הוכחנו, שחיי תורה ועבודה יוצרים דגם חברתי טהור ויפה. ובחמישים השנים מאז הקמתו - הוכחנו גם שיש ליצירה זו המשכיות. יש דור שני, יש דור שלישי. יש מושבים וכפרים אחרים הניזונים מהדוגמא ולומדים ממנה". מהלך חלוצי שהיה בו משום מהפך קוטבי למגמות שהיו מקובלות אז בציבור בארץ.
סוד הצלחתו של הרב ישראלי טמון כנראה ביחס בין הרב לעדתו אותו דרש ואותו קיים: "...העם כולו מהוה אחדות שלימה... במסגרת הכללית של העם אין אף אחד שאפשר לוותר עליו... אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. מעתה אין מקום להסתגרות, מעתה נתבעים קשרים הדוקים בין תלמידי החכמים לבין העם... . יותר מאשר תמיד זקוק העם כיום לתלמידי חכמים שבארץ ישראל המנעימים בהלכה, ל'רבנן דיבנה' היודעים שההצלחה תלויה רק בשתוף פעולה עם הציבור, והמוכנים לצעוד צעד בצעד עם הציבור בכדי לתמוך אשוריו לבל ימוט, להדריכו ולנהלו על מי מנוחות" (שם בהמשך הקדמתו ל'ארץ חמדה'). דברים אלו אינם אלא ישום דבריו של מרן הרב זצ"ל היחס בין הפרט והכלל בכנסת ישראל (אורות ישראל ועוד), ועל תפקידם של הרבנים בישראל: "הכוחות הסגוליים והממשיים של הדיינות, ההוראה, הדרשנות, ההשכלה והספרות מוכרחים להתאחד בידי הרבנות בתור אגודה אחת. הרבנים צריכים לעמוד על מרום הפסגה של תחית האומה ולהיות עמלים עם הצבור בכל פנות החיים של הבנין ושל היצירה הלאומית; ההשפעה של דבר ה' מוכרחת להיות מתפשטת על כל החיים, מבלי לתת מקום להצבור לחשוב כי הרבנות היא רק חלקו של איזה סוג מיוחד" (כבוד הרבנות, מאמרי ראי"ה).
כזה היה חזונו של מרן הרב קוק זצ"ל, כזאת היתה דרכו של הרב ישראלי זצ"ל במושב שנקרא על שם החזון – כפר הרא"ה, אב טיפוס ודוגמא ליחסי רב וקהילה להתישבות הדתית כולה.
בדברים אלו הארנו מאד בקצרה היבט אחד של פרק אחד ממסכת חייו המופלאה של הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל, שעשור לפטירתו חל החודש. הרוצה להרחיב מוזמן לעיין בספר 'גאון בתורה ובמידות' (הוצאת ארז תשנ"ט).

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר