מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו
(כסלו תש"ח, לאחר הכרזת האו"ם על הקמת המדינה)
"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו" (תהלים קי"ח, כ"ג).
נפלאת היא, למרות הדרך הטבעית בצורתה החיצונית, למרות הדיונים המפוכחים ביותר, למרות החשבונות הפשוטים אשר ניהלנו טרם היתה ההצבעה וטרם קם הדבר הגדול הזה בעולמנו.
הרי אנו מרגישים בחוש את הנס שבדבר. לשון המאזנים שהתנודד אנה ואנה, ההצהרות הסותרות, והידיעות שהתחלפו מרגע לרגע, הכניסו כל כך אי ודאות בתוצאות, והנה עברו התוצאות על כל המשוער.
אך לא רק זה בלבד, נפלאת היא הדרך, צירוף הכוחות, הלשון המשותפת אשר הושגה בין שני כוחות איתני עולם בשעה זו דוקא בשאלה זאת, למרות ההתגוששות בכל השטחים האחרים – נפלאת היא.
הקו הברור והאמיץ אשר ננקט ע"י המעצמה הסוביטית לטובתנו, וזה אחר המסורת הארוכה מאז ההצהרה הראשונה של בלפור, מסורת מנוגדת לזה, מסורת של איבה, של שנאה אטומה, של רדיפה אחר אף גילוי של פעילות ציונית – נפלאת היא.
והמהפכה אשר בסיאם* והשתייכותה ליהודים משונה, מעוררת מחשבה, מפליאה – נפלאת היא.
וזה מעורר בתוכנו את המחשבה, כי אכן נס גדול נעשה כאן. נס שאמנם צורתו החיצונה היא טבעית אבל תוכו רצוף השגחת ה' על עמו, אשר גם אם נסתרת ידו, מכל מקום היא היא הפועלת מאחורי הקלעים. לא, לא העמים הם שהחליטו על תקומת המדינה, כח עליון טמיר הוא אשר דחפם, הוא אשר היה עם פיהם, והוא אשר שם את דברו בם. בעל כורחם, שלא בטובתם, היו מוכרחים להגיד את דברי ההסכמה. "בלב כבד" - כך התבטא האחד, כן חשב השני. "כבד הלב" – הם פעלו שלא כפי המסורת הגויית המקובלת, הם פעלו בניגוד להלכה אשר נמסרה לנו מפי חז"ל, ונתאמתה אחר כך בכל מלא מוראתה האיומה – "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב" (מובא ברש"י על בראשית ל"ג, ד'). אלפיים שנה של יסורי שאול, של רדיפות, של גלות, של נדודים, עדים חיים הם לנאמנות מסורת חז"ל. וכל אותם הלהטים וההתנודדות והדעות המתחלפות וההצהרות המנוגדות, אם זה של האיטי, אם זה של הפילפינים ואם זה של צרפת והממלכה המאוחדת, עדים הם עד כמה אמיתות מסורת זו פועלת עד היום. ואם בכל זאת קרה מה שקרה, ואם בכל זאת התרחש הנס הגדול, אשר גם אם כבד הלב וגם אם רצון רב היה להגיד "לא" ובכל זאת התעקם הפה והפליט "כן", אין זאת אלא משום ש"מאת ה' היתה זאת".
ואם היה זמן, כשניתנה הצהרת בלפור, והיה אפשר לחשוב כי רק טוב הלב של מדינת בריטניה הוא שהביאה לידי כך. וזו היתה כנראה מחשבת הבֶּוִינים למיניהם, אשר חשבו כי הדבר בידם. וכשכאב להם לראות כיצד ארץ זו מתפתחת, חשבו כי תספיק פקודה שלהם "להפסיק", ותספיק משיכת חוטים בלתי ניכרים אשר יחוללו מהומות ושפיכות דמים והכל יחזור והיה כלא היה. והנה נתגלה פתאם, כי לא כן הדברים. ולא הספיקה עצמתה של הממלכה, ולא הספיק צבאה, ולא הספיק הצי הגדול שלה בכדי לנצח במלחמה עם חלש הגויים אשר אין לו לא צי, ולא צבא, ולא מכשירים ממלכתיים ולא מדינה.
כשל כוחו של בֶּוִין וסיעתו, תככיו וערמומיותו ונכליו נפקעו כשלפוחית של בורית ונשאר רק קצף אין אונים, ונשארה רק שנאה בלתי מוסוית, ושם נוסף בתוך הרשימה הארוכה של ההמנים, דראון לדורי דורות...
"מאת ה' היתה זאת".
אחרי דורי דורות של שעבוד, חיי קיקלון חיי בזוי עם. אחרי אשר חנטו החונטים וספדו הסופדים, והכריזו הכרזים כי מתה האומה הישראלית.
אחרי הקזת הדמים האיומה, אשר עדיין לא תפסנו את עומק אסונה. אחרי הנסיון האחרון למחות בבת-אחת, בכל האמצעים המשוכללים אשר יד הזדון שלטה בהם, את שם ישראל סבא, דורכת בעֹז, עם הרגשה של מרץ עלומים חדש, עם רצון חיים תקיף, האומה הישראלית על במת משפחת העמים. לא החלישוה רדיפות, לא הניעוה יסורי השאול, לא צלחו עליה כלי היוצר, ולא שלטו בה מדורי הגיהנום.
"אילת השחר" מה אילת השחר קמעא קמעא אף גאולת ישראל קמעא קמעא (ירושלמי יומא ג', ב'). כל גילוי השגחה דורש מאתנו הבנה והכרה בגילוי זה ומיצוי התוצאות הנדרשות מגילוי זה. גילוי כזה של השגחה היה לפני שלושים שנה בהצהרת בלפור.
מי עוור עכשו ולא יראה, כי לא היה זה רק אפיזודה של ההיסתוריה, כי היתה זו חוליה ראשונה בשלבי הגאולה ושיבת ישראל לארצו.
אילמלא זכינו והיינו מבינים מה גילוי זה דורש מאתנו, אילמלא שרבו בתוכנו הצוחקים בכל פה להצהרה זו ומבטלים אותה, אילמלא היינו שומעים לאות הזה לעלות כחומה, אילו היה כל יהודי מבין את זה בלודז' ובורשה ובפרנקפורט וברלין במרסיי ובפריס, בבריסל ובפרג, כי אז לא באתנו כל זאת, כי אז היינו מגיעים למה שהגענו היום לא דרך אותם גלגולי מחילות.
היתה לפנינו דרך הרבה יותר פשוטה, יותר קלה, ולא היינו צריכים לשכל את שליש האומה ממש חלבה ודמה. אולם הנה הגענו לשלב חדש. בדרך חתחתים מכשולים ומעקשות, אבל הגענו. שלב שני לגאולת ישראל. אתחלתא דגאולה.
ודאי, שרק אתחלתא. ודאי שאין זו לא הדרך ולא הצורה של הגאולה כפי שהיא הצטיירה בדברי הנבואה, ובדברי חז"ל. ארץ רצועה ומחולקת, ואף דרכי המדיניות לא יתאימו לחזון הגדול.
אולם חשוב כי נראה את זה באור הנכון, כי נראה את זה כשלב נוסף, כי נראה את זה שוב לא כאפיזודה, אלא כאתחלתא, אתחלתא דגאולה. כי נראה את זה שוב כנסיון, והפעם עיקר כבדו של הנסיון על העם אשר בארץ, על הישוב. נסיון גדול יצטרכו לעבור המפלגות והזרמים השונים של הישוב. האם נדע לנהל מדינה, האם ראוי הוא להיות מדינה. כי נדע כי יד ה' עשתה כל אלה. כי לא נתלה את זה בחכמת חכמינו וגבורת גבורינו ובטוב לב של הגויים.
ונסיק מכאן את המסקנות הראויות.
שלא יזקוף כל זרם את ההישג לזכותו, בזכות גבוריו או בזכות חכמיו, בזכות מעשיו או בזכות פעולותיו. שלא יתבע כל אחד את הכבוד לעצמו, שלא ירצה לנצל את עמדתו למען השתלט, שידע כי כולם שייכים לאומה זו. כי לאף זרם אין מונופולין על הצדק, כי לאף מפלגה אין ערובה כי בידה היא האמת האחת והיחידה. כי כל תנועה יש בתוכה ניצוץ של אור מאור ישראל, ושהחורבן בא באותה שעה בה אמתו של האחד לא יכלה לגור בכפיפה עם אמתו של השני – זו שנאת החנם, זו המארה אשר רבצה בנו ואכלה כל חלקה טובה.
והיהדות הדתית צריכה אף היא לבדוק את עמדותיה. אותם חלקים חשובים אשר אף היו מחוץ למסגרת של ההסתדרות הציונית, אשר הצטמצמו בחוגם הם, אשר החזיקו במימרתו של רבי יוחנן בן זכאי – יבנה וחכמיה, ושכחו כי לא כאז כן עתה, אשר עזבו בידי 'המזרחי' את כל נטל ההתאבקות המאורגנת על פני הישוב, על צורת שבתו, על הווי חייו, על שמירה על קו החינוך המסורתי לא רק בשביל ילדיו הוא, אלא גם לצבור הרחב יותר, לא יוכלו מעכשו להסתפק בעוגה הצרה אשר עגו להם מסביב, הם יצטרכו למצא דרך לשילוב פעולה משותף.
והיהדות הדתית הציונית תצטרך לשקול מחדש אף היא את דרכיה, האם טובה היא ההליכה המפוצלת לקלפי. האם אין דרך של שיתוף פעולה יותר גדול בין כל חוגי היהדות החרדית ממה שנהוג עד עכשו, שמא הגיעה השעה לקרא לועידה של כל החוגים הללו להתוית קו פעולה משותף למען הביא את דבר התורה לשדרות הציבור הרחבות, להלחם עם כל תופעות מזיקות בקרב הצבוריות, להשמיע וללמד את העם דעת אלקים, למצא דרכים בכדי להחדיר את ההכרה כי לא ככל הגויים בית ישראל, להפיץ את תורת הצדק המשפטי הישראלי, לחבב את אורח החיים היהודי המקורי על אלה אשר התרחקו מהם עקב סיבות שונות ומשונות.
הגיעה השעה הגדולה, שעת המעשים הגדולים, שעת הנסיון הגדול. הלב פועם. העצבים דרוכים. הנעמד בנסיון? הנזכה?
לראש העמוד
הדפסת עמוד
שליחת קישור לחבר
