עצמאות – עצמיות

"שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו ובאו לך, בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה. אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך…" (ישעיהו ס', ד'-ה').
הגדרה זו היא ההולמת את התנאים בהם אנו נתונים כיום הזה.
"רחב לבבך" – הלב מתרחב לראות השממה הפורחת, הלב מתרחב לראות התעשיה המתרחבת.
הלב מתרחב לשערים הפתוחים, ללא עין זרה צופיה, ללא הגבלה של עליה, ללא זרקורים בולשים בחוף הים.
אכן מאידך, גם פוחד הלב. הוא פוחד שמא לא ינצלו כראוי את השעה הגדולה הזאת.

בטוי חודר נמצא בחז"ל בענין דומה – "…שכבר אכלוהו בימי חזקיה" (סנהדרין צ"ח, ב'). יש אפשרת לאכול את המשיח, ויש אפשרות לכלות את המשיח.
יש אוכלים את המשיח, יש שחושבים שעיקר מה שהשיגו בעצמאות הוא לחיות יותר קל – לתנאים יותר נוחים. פורטים את הענין המשיחי לזלילה ולסביאה, לסטייק, לבירה.
יש האוכלים במובן של כלוי והפסדה, שטוענים מה לנו ולכל השמחה הזאת, לא לנו היא. הן לעבוד את הבורא אפשר גם ללא מדינה, הן ללמוד תורה למדו גם בטלז ובסלובודקה וולוזין ומיר.
על כגון זה קוראים אנו בספר הכוזרי (ב', כ"ד), כי הענין האלקי אינו חל על האדם כי אם לפי הכנתו.

כי למעשה מדינה יהודית היא חלק של היעוד היהודי, כי מדינה יהודית תפקידה לקדש שם שמים בדרכי החברה ובתהלוכות המדינה.
אוי להם לבריות מעלבונה של מדינה!
שכם אחד עלינו להרתם במשימות השעה. אולם לא זו בלבד, אלא הכרת המשימות המיוחדות שמדינה ישראלית מטילה עלינו.
עצמאות ישראלית פרושה לגלות את עצמיותנו ולחיות לפי עצמיותנו. כי כשם שהאנגלי אינו חי את חייו כדוגמת הצרפתי, כן היהודי אינו יכול לחיות כזה או כזה גם יחד. לא לשם "ככל הגויים…" באנו לארץ הזאת.

"מתחיל בגנות" (מן ההגדה). השואה צריכה לעמוד לנגד עינינו בכדי לזכור כי המהות היהודית היא זרה לאומות העולם, כי כל מה שמשתדלים לשכוח ולטשטש זאת הרי זה יותר ויותר מזדקר לעינים.

יסוד שבתפארת – עברנו שלבים של חסד, של גבורה, הננו בתפארת. זכינו לתקופת התפארת ואנו צריכים לשנן לנו את מושג הנצח, שנדע שנצחון נגזר מהמלה נצח, שרק אותו ראוי להקרא נצחון. אולם העמל הוא היסוד, שלא תהא זו תפאורה שאין מאחריה כלום.
ומנצח למלכות – מלכות ישראל בתור כסא מלוכה למלך מלכי המלכים הקב"ה.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר