קוממיות – שתי קומות

(תשל"ד)

 בגילה וברעדה מקבלים אנו את היום מדי שנה, ומשמעות מיוחדת גם לגילה וגם לרעדה בשנה זו. אם היו שנים בהם היינו חוגגים את היום מתוך הרגשת מה, שאכן הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, יותר נכון – דרך הנחלה אל המנוחה, הרי השנה נחשף מעמדנו האמיתי בעולם עוינות ומשטמה. עוד אנו עכשו תחת רושם העלאת זכרם של קדושינו אשר הערו את נפשם למות על עצמאות ישראל. זוכרים אנו כי בהרבה בתי ישראל שורר הכאב על העדר יקיריהם, אלמנות ויתומים ושכול - המחיר אשר אנו מעלים עבור הזכות לחיות בארץ הזאת ותחת שמים אלה.
 ועל הכל – הרעדה מפני הבקיעים שנראים בבית מבפנים – ריב אחים, קנאה ושנאה, התפלגות והתנצחות. גילוי חולשה הפנימית בפני אויב ומתנקש. רעדה, כי אותו שטן של שנאת חנם, שהחריב בשעתו את מקדשנו, עדיין מרקד בתוכנו. רעדה, על אי ההצלחה להתגבר על יצר הפירוד בעוד מצור נתון עלינו מבחוץ. רעדה, על כי בולמוס הנהתנות, חיי רוחה וראית האדם רק טובת עצמו עדיין מהוות השאיפות השולטות ברחובותינו. כי לא נפקחו העיניים ולא נפתחו הלבבות להבין ולחוש את חומר השעה, ואת אשר נדרש מאיתנו לעת כזאת.
 ועם זאת – במקום רעדה שם תהא גילה (ברכות ל', ב'). כי למרות הסתר הפנים מתקיים בנו הכתוב: "ולא מאסתים ולא געלתים לכלותם" (ויקרא כ"ו, מ"ד). כי יד ה' סוככת עלינו, כי לא נתננו טרף לשיניהם, כי שפע הטנקים אשר שטף ועבר את מרום הגולן נעצר ולא ביתר את הארץ כתכניות האויב, כי הכוח המצרי אשר בכל כך קלות הצליח לעבור את הסואץ ואת קו הביצורים לא הצליח להתקדם ולהגיע לישוב יהודי, כי למרות האמברגו נמצאה מעצמה אדירה אשר החזיקה בנו, וכי מסתמן פירוד בין שונאי ישראל למרות השנאה המאחדתם.
 ויום זה, שהוא יום הציון של לידת המדינה, יום ראש השנה למדינה, טוב שאינו מלווה עם צריחות פראיות של ציבור ריקני הממלא את הרחובות ונקישת פטישים בראשיהם, טוב שהוא מתקבל ביתר ישוב הדעת, כראוי לראש שנה שצריך לשמש כיום חשבון הנפש.
 נזכור ונזכיר כי סימן הגאולה שנמסר איש מפי איש בשעבוד מצרים היה "פקוד יפקוד" – שתי פקידות. כי לא סגי בפקידה אחת, כי לא סגי בעצמאות גשמית, כי אי אפשר לו לגוף המדיני שקם מבלי שיזרקו בו נשמה, כי שתי פקידות אנו צריכים. כי רק עם  חיזוק האמונה בתורה ובאלוקי השמים והארץ אנו מוצאים הצדקה להמצאותנו כאן, ורק עם קיום תורה ומצוות אנו מוצאים את תפקיד חיינו הלאומי.
 שוב ושוב מזכירים לנו כי לא ככל הגויים בית ישראל, כי כמה שלא נעמול לטשטש את זהותנו, היא מתבלטת ושונה מכל עמי נכר, כי מדינה ועצמאות אינם מספיקים בכדי למחוק את שנאת ישראל, כי רק עם חיזוק התודעה היהודית ידע החייל היהודי את מטרת מלחמתו והצדקתה, כי עצמאותנו המדינית צריכה להיות מלווה עם עצמאותינו הרוחנית, עם זכירת יעודנו, עם ידיעת תפקידנו.
 "‘ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות' – שתי קומות” (סנהדרין ק', א'). קומה אחת אינה מספקת – שתי קומות אנו צריכים. רק אז כאשר יהא שם ה' נקרא עלינו, יזכרו וידעו גם אומות העולם בזכותנו על הארץ הזאת, רק אם נקיים את ה"ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ', כ"ו) לא יצטרכו להזכיר לנו זאת מן השמיים. או אז נשכון לבטח וירושלים לעולם תשב.

לראש העמוד

הדפסת עמוד

שליחת קישור לחבר