הרבנות הראשית לישראל בעריכת ד"ר איתמר ורהפטיג והרב שמואל כ"ץ (ג' כרכים, 1572 עמ') בהוצאת היכל שלמה ירושלים תשס"ב.

תחילתו של ספר זה בשנת תנש"א כשמלאו לרבנות הראשית שבעים שנה, ומסיבות שונות התעכבה הוצאתו של הספר עד עכשיו.
יש לציין בצער שהוצאתו של הספר התאפשרה אך ורק הודות למשפחה שתרמה את הסכום הדרוש ולולא תרומה זו לא היה יוצא לעולם ספר זה. דבר שמסמן את הפיחות במעמדה של הרבנות. בספר יש מאמרים שעוסקים בהיסטוריה של הרבנות וכן מאמרים שעוסקים בהערכת מעמדה וערכה של הרבנות הראשית. הקובץ נפתח בדברי הרבנים הראשיים עצמם וממשיך בהבאת דברים של הרב צ"י הכהן קוק על חשיבותה של הרבנות, במאמר של הרב ישראלי שמציב בפני הרבנות את האתגרים העומדים בפניה בתחום החינוך, ההשפעה על העם, דאגה להכשרתם של אברכים לרבנות, הכוונה של הציבור לרמה מוסרית גבוהה יותר ופסיקה הלכתית לארץ ולתפוצות. הרב ליכטנשטיין מעלה הרהורים שונים ביחס לרבנות מהם חיוביים ומהם הרהורי ביקורת וקריאה לענוה: "רבנות ראשית עם תדמית צנועה יותר… תהיה בריאה הרבה יותר" (עמ' 81). ד"ר זרח ורהפטיג מסכם את נושא תקנות הרבנות. ר' אביעד הכהן סוקר את מערכת היחסים בין מערכת המשפט החילונית לרבנות הראשית. הרב שביב  ורבנים נוספים סוקרים את פעולותיה של הרבנות בתחומים שונים. ביניהם מאמר ארוך מאוד בנושא יום העצמאות ויום ירושלים שנכתב ע"י העורך הרב כ"ץ. בכרך האחרון ישנה סקירה מפורטת עד כדי תיארוך יומי של ההיסטוריה של הרבנות.
נסיים בדברים ממכתבו של הגר"א שפירא שליט"א : "הרה"ר מעולם לא היתה רבנות של מפלגות – גם לא של מפלגות דתיות - היא רבנות של כלל ישראל. רב צריך להיות דמות של איש תורה, איש אמונה ואיש חסד לכל יהודי".