אבני ברקת, חלק שלישי, רגלים וימים טובים, הרב אברהם יצחק כלאב ירושלים תשס"ג (300 עמ')

הספר שלפנינו הוא הרחבה של מהדורות קודמות שהדפיס המחבר בעבר, והנספח שם הפך לכרך שלם במהדורה זו.
דרכו של המחבר לפתוח במדרש ומתוך כך להעמיק בנושא בו הוא עוסק. הביאורים שהוא מציע הם על ידי חיפוש המסר הרוחני שטמון בדברי חז"ל ומתוך הנחה שבכל דרשה יש רעיון בעל משמעות וענין נצחיים.
נביא מדבריו לגבי ספירת העומר: בפסיקתא נאמר שמצוות העמר היא מרכזית ביותר ועל ידה זכה אברהם אבינו לירושת הארץ וכן על ידה עושים שלום בין איש לאשתו ובזכותה ניצלו בימי גדעון למרות שלא היו צדיקים באותו הדור וכן בימי חזקיהו ויחזקאל.
הוא מבאר שספירת העומר מחברת בין הגאולה החומרית של יציאת מצרים, ומנחת העומר שמוקרבת בפסח מסמלת גם כן את התשתית החומרית, לחג השבועות שבו ניתנה תורה ובו מקריבים את שתי הלחם שהם מאכל אדם ומסמלים את המגמה הרוחנית של העולם. לאור זה מובן שכפיפות החומר לרוח המסומלת במנחת העומר היא זו שעומדת לאברהם אבינו לזכות בארץ ישראל שמסוגלת במיוחד לענין הזה של שעבוד חומר לרוח. וכן השעורים שמביאה הסוטה מסמלים את ההפרה של השיעבוד הזה. כמו כן המגמה הזו מחייבת ניצחון ישראל אף כשחסרים להם צדיקים כבימי גדעון, וכן בימי חזקיהו. וגם יחזקאל מסוגל לנבא בתקופה קשה מתוך אותה מגמה.
המחבר מגדיר את נושא הכרך (על הכריכה מבחוץ) "מועדים וימים מיוחדים", אך הוא משמיט את הארותיו בענייני יום העצמאות ויום ירושלים ובמקומם, כפי הנראה, הדפיס בסוף הכרך קונטרס "ארץ חמדת אבות" "קונטרס המבאר עפ"י חכמינו ז"ל, הבטחת הארץ לאבותינו ולזרעם אחריהם. סגולת הארץ, הגלות ממנה והגאולה לשוב אליה".