"אורות מציון", הרב אליהו מאלי, בית אל, תשס"ב (351 עמ')

עם התפתחותן והתרחבותן של הישיבות הציוניות נוצר צורך בהגדרתו של מקצוע,  לימוד התנ"ך שהיה חסר בישיבות בחו"ל.  חסרונה של מסורת לימודית דרש מהעוסקים בתחום לחדש ולבסס את הלימוד באופן שיתן מענה לצורכי התלמידים והדור וישמור על ערכי חז"ל ולומדי התורה שבכל הדורות.
בעשרות השנים האחרונות מסתמנים שני כיוונים עיקריים בלימוד זה. מישיבת "הר עציון" יצא כיוון אחד שמדגיש את הפשט ומנסה למצוא בו את מקור דברי חז"ל. מישיבת מרכז הרב וישיבות נוספות, יצא כיוון אחר שלומד את התנ"ך דרך מדרשי חז"ל ומשנתם. בשנה האחרונה התחדדו ההבדלים בין הכיוונים בפולמוס המפורסם של "תנ"ך בגובה העיניים".
ספר זה הוא מבית המדרש של ישיבת מרכז הרב. כפי שמגדיר המחבר בהקדמתו "רבים מבקשים להבין את המשמעויות הרחבות של הנבואות… לצורך זה יש לשלב את מה שנכתב בעבר, מדברי חז"ל, דברי הראשונים והאחרונים ולהוסיף נופך חדש על דבריהם".
הספר כולל בירורים בכמה עניינים. כשליש מהספר מוקדש למציאת משמעות לחלוקת הנחלות בארץ לאור מאפייני השבטים מבחינה רוחנית. בחלק זה המחבר משלב נסתר ונגלה ונוטה לכיוון הדרוש.
בשאר חלקי הספר מרחיב המחבר בעיקר סביב דוד ואנשיו. פרק אחד מוקדש לנושא אקטואלי לאור דברי חז"ל – סירוב פקודה מתי צריך ומתי אסור.
כמו כן פרק מעניין על חטא דוד ובת שבע. המחבר מעלה הסבר מקורי לאור דברי חז"ל.
סגנונו של המחבר עממי וזורם וניכר שהדברים נאמרים בשיעורים והועתקו עלי ספר. לסיכומו של דבר, זהו ספר מקורי שלומדי תנ"ך ימצאו בו עניין.