תלמוד ירושלמי עפ"י כתב יד ליידן ומבוא מאת פרופסור יעקב זוסמן הוצאת האקדמיה ללשון עברית י-ם, תשס"א (מח+ 1448 עמ')

לאחר סיום תקופת חכמי המשנה בארץ ישראל התקיימו שני מרכזי תורה גדולים. האחד בבבל בראשותם של רב ושמואל ופירותיו של בית מדרש זה נמצאים בתלמוד בבלי, השני הוא בארץ ישראל בראשותם של רבי יוחנן וריש לקיש שתורתם ותורת תלמידיהם נמצאת בתלמוד הירושלמי. עקב המצב הקשה ששרר בארץ ישראל נקטעה היצירה התורנית של חכמי הארץ באמצע העבודה ועל כן התלמוד הירושלמי קצר יותר ולעתים רבות ניתן להציע פירושים רבים לסוגיא, דבר המעיד על היות התלמוד ירושלמי חסר בביאור דבריו.
בנוסף לכך המסירה של התלמוד הירושלמי לקתה ביותר ולמעשה מצוי בידינו רק כתב יד אחד של כל התלמוד. גם לפני הראשונים לא היו כתבי יד מדויקים ומצינו פעמים רבות שהראשונים הופכים את הגרסה בירושלמי או מתקנים אותה מתוך הנחה שהגרסה שלפניהם משובשת.
כתב היד שבידינו שהוא, כפי שציינו, היחיד בעולם שימש כבסיס לדפוס הראשון והעיקרי של הירושלמי בויניציא בשנת רפ"ג (1523). באופן טבעי ככל שספר נדפס ומועתק מדפוס לדפוס מתרבות בו הטעויות, ועל כן עיון בכתב היד המקורי יכול להקל על לימוד הירושלמי למרות שגם כתב היד אינו נקי משגיאות.
אמנם דבר מוזר אירע לכתב יד ליידן. ראשית הוא נעלם מעיניהם של לומדי הירושלמי במשך כל הדורות. גם בשנת תרי"ז (1857) כשחוקר הירושלמי ר' זכריה פרנקל גילה את כתב היד הוא קבע שאין תועלת בעיון בכתב יד זה עקב היותו משובש ביותר. רק בשנת תרצ"ד (1934) עמד פרופ' רי"ן אפשטיין על חשיבותו הגדולה של כתב היד ומאז עוסקים רבים בלימודו ובחיפוש אחר גרסאות נכונות שנמצאות בו.
באקדמיה ללשון עברית טרחו טרחה עצומה בהעתקת כתב היד בצורה מדויקת ובניפוי של ההגהות והתוספות שנוספו בו לאחר מכן. כמו כן הוסיפו מבוא גדול ומאיר עיניים של אחד המומחים במחקר הירושלמי פרופ' יעקב זוסמן. ראוי לעבודה זו להיות מונחת על שולחנו של כל החפץ ללמוד תלמוד ירושלמי באופן מעמיק.